האם ישנה מתיחות תפיסתית בין תורת המידות (אתיקה) לפילוסופיית היופי (אסתטיקה)? על פניו, לכאורה, אין קשר בין הדברים. אומנם לאמיתו של דבר ישנם מושגים רוחניים גבוהים המשמשים להנגשת מושגים גשמיים. לדוגמה, “ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד”. נראה מהפסוק בתהילים עולם דימויים רוחניים נפשיים המסבירים את ההנאה הגופנית.
אחת הסוגיות שנדונו מאוד בדור הקודם ואף חצתה ישיבות (תרתי משמע) היא שאלת חדר כושר ובריכה לבחורי ישיבות. ידוע שבישיבות מסוימות היו רבנים שעודדו שחייה ופעילות ספורטיבית, ואחרים התנגדו בתוקף.
אין בדברים אלו כדי להכריע בשאלה ממבטם של גדולי ישראל דאז, אבל יש בדברים אלו כדי לדון בדורנו, האם נכון לתעל אנרגיות של בחורים ואברכים לפעילות ספורטיבית. על פניו גדלנו על המושג “תרבות יוון” וכל התעסקות עם הגוף מתפרש כחלק ממערך היצר הרע שניסה לחדור ולהשפיע על תורת ישראל. אך יש לעמוד על ההבדל המהותי כאשר הספורט נעשה לשם פיתוח הגוף וההנאה מכך אל מול הצורך לשמור על בריאות, גם אם יש בזה הנאה גופנית.
בתקופת הקורונה ואף בתחילת המלחמה הנוכחית ראינו את האנרגיות הרבות הצבורות אצל ציבורים שלמים. תיעול האנרגיה למטרות הנכונות יש בה כדי להציל את נפשנו ונפש ילדינו.
את היסוד הנ”ל ניתן ללמוד מדבריו החודרים של הרש”ר הירש (ויקהל לח ח) בקשר למראות הצובאות המובאות בסוף הפרשה: “טעם עמוק יש בעובדה, שאותו כלי הקודש שהיה מיועד ל”קידוש ידים ורגלים”, כלומר ל”קידוש מוסר המעשה והשאיפה” היה עשוי ממראות, היינו מכלים שתכליתם להבליט את הופעתו החושנית-גופנית של האדם כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצאנו למדים, שהחושניות שבהוויה האנושית הגופנית – לא זו בלבד שאינה מוּצאת מכלל הקידוש הבא מן המקדש, אלא דווקא היא הדבר הראשון והעיקרי שהקידוש חל עליו. יתר על כן, החושניות היא ביסודו של דבר אותה תכונה של ההוויה האנושית, המאפשרת בראש ובראשונה את החירות המוסרית של השאיפה לקדושה. בדרך כלל מן הנמנע למסור כלי הדיוט למלאכת גבוה ללא שינוי צורה, אולם נראה שכאן נעשה הדבר כיוצא מן הכלל, משום הרעיון המוסרי העמוק שבא בו לידי ביטוי”. עכ”ל.
הצורך לאפשר ולעודד לספורט בצורה הנכונה תוך הבנה שהחושניות היא תכונה של הוויה אנושית ורק דרכה ניתן להגיע לחירות מוסרית של שאיפה לקדושה, היא מפתח עוצמתי לא רק כפתרון לבעלי הפרעות קשב וריכוז אלא לכל אדם המחפש את הדרך לשאיפה לקדושה.
מחקרים מדעיים מראים כי פעילות אירובית קבועה כמו ריצה יכולה להגדיל את החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים, וגם לשמר חומר חיוני במוח ולשפר את הזיכרון המרחבי והתפקוד הקוגניטיבי. האם אלו אינם כלים הנצרכים לעבודת ה’?
