השבוע, בפרשת פרה, נקרא על מצוות פרה אדומה. נשאלת השאלה: היכן מצווה זו פוגשת אותנו כיום?
מבואר בספרי חסידות כי פרה מסמלת את כוח התשובה. כפי שלימדונו חז”ל, פרה באה לתקן את חטא העגל – תבוא האם ותקנח את בנה. יש סוד מיוחד, סוד של תשובה אימהית, הגנוז בפרה אדומה. כשם שאמא לעולם לא נרתעת מבנה, אף אם טינף את עצמו מאוד, האם החומלת והמסורה תמיד תבוא, ובמסירות תנקה ותטפל באהבה אין-סופית בבנה – תנקה אותו, תצחצח אותו ותטפח אותו, ללא כל פחד, סלידה, שנאה או כעס, כי זוהי אהבה של אמא.
כך, לאחר שחטא האדם, ייתכן שהוא חושש כי במצב כזה, כשהוא כולו מטונף מחטא, מלוכלך מכף רגל ועד ראש בעבירות, פגמים, תאוות ויצרים, אולי כעת הוא כבר במצב שלא ניתן לנקותו, שלא שייך להבריק אותו מחדש?
באה פרה אדומה ומגלה שלה’ יתברך יש סוד כזה. בדיוק כמו אמא הניגשת באהבה אין קץ לתינוק מטונף ובאהבה אין-סופית רואה בו, בשיא הטינוף, את התינוק החמוד, המתוק והאהוב שלה, כך ה’ יתברך פונה לחוטא שהתלכלך בדברים הכי מזעזעים שיש, ואומר לו: “אני אוהב אותך, בני היקר. אני רואה את הנקודה הטובה, היפה והתמימה שבך, אותו חלק שלם ששום שבירה ושום לכלוך לא יכולים להעיב על יופיו ותפארתו”.
מניין שואבת האמא המסורה את הכוח לראות בתינוק המלוכלך לחלוטין את היופי, התפארת והחמדה?
ראשית, משום שהתינוק הזה הוא שלה, הוא חלק ממנה. היא הרתה וילדה אותו, והוא בשר מבשרה.
שנית, מפני שהיא לעולם לא תגדיר את בנה היקר דרך הלכלוך. היא מיד תשייך את הטינופת למשהו חיצוני שנדבק לבנה. ואותו עצמו, עקב אהבתה העצומה, היא תגדיר רק דרך הטוב והיופי.
כך ה’ יתברך אוהב כל אחד מאתנו. ראשית, כי אנו ממש חלק אלוק ממעל, ממש חלק ממנו יתברך. ושנית, השם יתברך מסרב להגדיר אותנו דרך הטינופת והשלילי, אלא משייך את זה להשפעה חיצונית, ואילו אותנו עצמנו הוא מגדיר רק דרך הטוב, היופי והתפארת.
עניין עדין נוסף למדנו בפרה אדומה, שיש בה כוח פרדוקסלי לטהר טמאים ולטמא טהורים.
גם זה פוגש אותנו בחיים שלנו. כאשר אנו חווים חוויה שלילית ביחס לעצמנו, אזי כוחה של הפרה, המזכיר לנו כמה השם יתברך אוהב אותנו, כפי שהתבאר, מעניק לנו כוח באמת לדון את עצמנו לכף זכות ולהזדהות ולהגדיר את עצמנו דרך הטוב שבנו.
לעומת זאת, אם ניכנס למצב תודעתי שבו לא נראה שום פגם ושום חיסרון בעצמנו, ומתוך התפיסה המאוד חיובית הזו נגיע לזחיחות דעת ולעיוורון מול המציאות האובייקטיבית, ונפסיק חלילה לראות מהם החסרונות שעלינו להשלים, אז נוכל חלילה להיכנס למצב של לטמא טהורים.
לכן באה התורה ומלמדת אותנו אומנות מורכבת זו ואומרת כי מי שעשה פרה אדומה הוא משה רעיא מהימנא. זהו אכן אתגר, וצריך ללמוד מיומנות זו מתוך ספרי צדיקי אמת ולנהוג במשנה זהירות בעצה קדושה זו.
ואף על פי כן, ברור כי המסר החיובי והמנחם, כאיש אשר אמו תנחמנו, על אהבתו וחמלתו המופלאה של צור העולמים, אבינו רוענו, צריך להיות המסר המרכזי והבריח התיכון שעמו נחיה ונבנה את חיינו.
(מבוסס על ליקוטי הלכות למוהרנ”ת הלכות השכמת הבוקר הלכה א’)
