אנו נמצאים בעיצומם של ימי אלול, ימים מלאי חמלה ואהבת ה’ יתברך. בלבבות העייפים והיגעים מנצנצת התקווה לעתיד חדש, לשנה מבורכת שבה נזכה לעבוד את ה’ יתברך ביתר שאת ויתר עוז.
בימים אלו אנו מוצאים את עצמנו שקועים במחשבות ובלבטים: האם וכיצד כדאי לנו לקבל על עצמנו משהו שיוכל להזיז אותנו קדימה? כיצד נבחר קבלה שהיא גם משמעותית וגם ריאלית?
בפרשת השבוע טמונה עצה נפלאה לבחירת הקבלה האידיאלית אותה אנו מחפשים. המדרש תנחומא אומר: “ראה משה רבינו עליו השלום שביכורים עתידים להתבטל, עמד ותיקן ג’ תפילות”.
השפת אמת זצ”ל ביאר זאת כך: “כי על ידי ביכורים התעורר ההתחדשות בעולם על ידי שנתנו הראשית אליו יתברך והעלו כל דבר לשורשו, נתעורר להם התחדשות החיות מן השורש. שעל זה נאמר ‘המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית’. ולכן כתב אחר כך ‘ושמחת בכל הטוב’, שזכו על ידי הביכורים להטוב הגנוז… שבו נברא העולם. ועכשיו שאין לנו בית המקדש וביכורים, צריכים לעורר הכל ע”י תפילה. כמו שנאמר [‘אעירה שחר’ -] ‘אני מעיר השחר’, שהיא התעוררות שצריך כל אחד להביא התחדשות לעולם בכל יום כמו שנאמר ‘היום הזה… מצווך לעשות’…”.
השפת אמת מלמד אותנו, אנשי מעשה, יסוד עצום ונפלא הנוגע הלכה למעשה להתמודדות שלנו בהווי היום-יומי: ה’ יתברך, שבזמן קיום המקדש המשיך את האנרגיה של ההתחדשות העולמית דרך מצוות ביכורים, כיום מעביר וממשיך אותה דרך התפילה.
על כן, אדם שזוכה לקבל על עצמו שראשית היום שלו מוקדש לה’ יתברך בתפילה ותורה, כל אחד כפי יכולתו, אדם כזה בעצם מקריב ביכורים. הוא נותן לבורא העולם את הפרי הראשון – את השעה או השעתיים הראשונות של סדר יומו העמוס, קודש לה’.
אדם כזה זוכה שאחר הראש יימשכו האיברים, וכיוון שפתיחת היום הייתה בחיבור למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אזי בוודאי תשרה שכינה וברכת הצלחה על המשך פעולותיו מכוח ההתחלה הטובה.
יהי רצון שנזכה לקבל על עצמנו קבלה פשוטה זו: להקדיש את ראשית היום באופן קבוע ומוגדר לה’ יתברך, במקום קבוע ומניין קבוע. כך, החיבור הראשוני שלנו כאנשי מעשה לבורא העולם יהיה איתן ובר קיימא, וממנו תימשך הברכה והשפע בדיוק כפי שהביכורים המשיכו לנותן אותם שפע רוחני וגשמי.
