בפרשת השבוע למדנו על סוגיית עבד עברי: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.
ופירש רש”י כִּי תִקְנֶה: מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא: שלא היה נשוי אישה. בְּגַפּוֹ יֵצֵא: מגיד שאם לא היה נשוי בתחילה אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים.
נמצאנו למדים כי ישנו חילוק בין אדם שנכנס למצב עבדות כאשר הוא נשוי שאז האדון משיאו לשפחה כנענית לבין אדם שנכנס למצב עבדות כאשר איננו נשוי שאז אסור לאדון להשיאו לשפחה כנענית.
בביאור החילוק מצינו שני נביאים שנתנבאו בסגנון דומה.
האור החיים הקדוש ביאר את פרשתנו וזה לשונו: “אם ייתן לו רבו אישה והוא פנוי מעולם לא ירצה לצאת מעבדות לצד ב’ סיבות האחד אהבת אשתו ובניו והב’ שבצאתו נשאר פנוי. אשר על כן גזר אומר שלא ייתן לו רבו אישה אלא אם הוא נשוי כי בזה ייקל מעליו הפרדת אשתו ובניו, כיוון שיש לו אישה ישראלית בת חורין יהיה בעיניו קל לצאת”.
רבי נתן מברסלב ביאר (משיבת נפש אות פח) וזו לשונו: “…כי אם יש לו כבר קשר וחיבור באישה יראת השם מבת ישראל, אזי אע”פ שמשפלות מדרגתו שירד למדרגת עבד הותר לו לישא שפחה אעפ”כ יש לו תקווה. אבל אם לא נתחבר עדיין בבת ישראל אזי אם היה נושא שפחה שהוא ההפך ממש היה נאבד לגמרי, על כן אסרה התורה למסור לו שפחה אף על פי שנפל לעבדות. כי אפילו על הנופל לעבדות גמור שהוא תוקף זוהמת הנחש בחינת עמלק אף על פי כן גם לשם מגיעין רחמנותו יתברך וחושב מחשבות לבל יהיה נדחה לגמרי חס ושלום”.
בדבריהם הקדושים אנו לומדים יסוד נפלא: כאשר יש לי לאן לחזור בעתיד, אני מסוגל להתמודד עם ההווה המאתגר מאוד.
יסוד זה שימש את הפסיכיאטר והנוירולוג היהודי הנודע ויקטור פראנקל כשביסס את שיטת הלוגותרפיה, שיטה המאפשרת יכולת למצוא מזור לנפש הסובלת על ידי יציקת משמעות להתמודדות. אליבא דפראנקל, האדם הוא בעל חיוניות, עוצמה וכוח הישרדות כל זמן שיש לו תפיסה או אידיאה שנותנת לחייו משמעות.
כידוע, את שיטתו החל לבנות לפני השואה והעמיק אותה דרך ניסיונו האישי כאסיר במחנות המוות, שם התחזקה אצלו ההכרה כי גם כאשר כל מטרות החיים הרגילות מתערערות, נשארה רק “האחרונה בחירויות האדם” – היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות. וכי יש לאדם חירות לנקוט עמדה חופשית לגבי חייו.
בשל אותה חירות מחשבה וחירות רצון, האדם יכול לייחס לחייו משמעות ללא שיהיה מוגבל בכך, ויכול להתעלות מעבר לתנאי חייו, ולהחליט אם יקבל את דינם של התנאים וייכנע או יעמוד מולם ויעצב להם משמעות שתמלא את ליבו ותבליט את אנושיותו.
בספרו הנודע ‘האדם מחפש משמעות’ מתאר פראנקל כי האסירים אשר מעבר לים חיכה להם אדם אוהב או לחילופין מפעל חיים להשלים, וכן אסירים דתיים בעלי אמונה, היו האסירים שהצליחו להתמודד עם הזוועות במחנה אושוויץ.
ולסיום נחתום עם המשפט הפילוסופי שפראנקל השתמש בו כדי לתמצת את שיטתו : “כשיש לי עבור *מה*, אוכל לשאת כל *איך*”.
