הורים יקרים, כשאנחנו חושבים על לימוד תורה עם ילדינו, לעתים קרובות המיקוד הוא על הידע, על ההבנה, על היכולת לצטט ולדקלם. לצערנו במוסדות רבים מתמקדים בהספקים (וזו טעות אדירה שאין כאן המקום לעסוק בה) אבל האם זו באמת המטרה? האם די בכך שהילדים שלנו יהיו בקיאים בפרטי ההלכות והמדרשים? או שאולי, התכלית האמיתית היא הרבה מעבר לכך – שהתורה תהפוך לדרך חיים, למציאות מוחשית, במיוחד בתחום של בין אדם לחברו, אך לא רק.
הבה נחשוב על זה לרגע: מה התועלת בלדעת בעל פה את כל הלכות לשון הרע, אם בפועל אנחנו ממשיכים לדבר רע על אחרים? מה הערך של שינון דיני צדקה, אם לא פותחים את הכיס והלב לנזקקים? כיצד אנחנו נראים כשאנחנו עוסקים בסוגיית ״בור ברשות הרבים״ או ״ועשית מעקה לגגך״ ובפועל מתנהלים הפוך?
התורה לא ניתנה כתרגיל אינטלקטואלי, אלא כהדרכה לחיים של קדושה, חסד ויושר. וזו המשימה שלנו כהורים – לא רק ללמד את המילים, אלא להטמיע את המסרים והמעשים.
כשאני שואל אנשי חינוך כיצד מלמדים על צדקה, לכולם יש תשובות טובות, אך כשאני שואל אותם כיצד מטמיעים את הערך של צדקה כך שבגיל 30 הוא יהיה חזק אצל המתחנך (גם כי יזקין) אני מקבל תשובות של ״מדברים על זה״. זה לא מספיק ולא פועל את פעולתו.
ובמקרים כאלו כדאי לחזור לאחריות ההורית על החינוך ולא לסמוך על אף אחד אחר.
אז איך כדאי לנו ללמוד עם הילדים באופן של לשמור ולעשות? הנה כמה עצות.
- דגש על המעשה
כשאתם לומדים עם הילדים, הדגישו תמיד את החיבור בין הלימוד לעשייה. אחרי שלמדתם על מצוות הכנסת אורחים, תכננו יחד איך תוכלו לארח משפחה בשבת הקרובה. כשעברתם על הלכות בין אדם לחברו, חישבו על מישהו שאפשר לעזור לו או לשמח אותו. הראו להם שהלימוד וההלכה הם לא מנותקים מהחיים, אלא מורי הדרך שלנו.
- דוגמה אישית
הילדים שלנו בוחנים אותנו בשבע עיניים. הם קולטים כל סתירה בין מה שאנחנו אומרים לבין מה שאנחנו עושים. אם אנחנו רוצים שהם יחיו את התורה, אנחנו חייבים להיות המודל לחיקוי. בואו נהיה הראשונים לקום ולסייע לאדם במצוקה. נדבר בכבוד אל אנשים. נהיה נחמדים יותר בתור במכולת או בפקק, אפילו מול שוטר מעצבן שעוצר אותנו. נתנצל כשאנחנו טועים. נהיה קצת יותר ישרים. הילדים שלנו ילמדו מהמעשים שלנו הרבה יותר מאשר מהמילים.
- חיזוקים חיוביים
כשאתם רואים את הילד מיישם את מה שלמד – עצרו והעניקו לו משוב חיובי. “שמתי לב איך ויתרת לאחיך הקטן, ממש כמו שלמדנו על ואהבת לרעך כמוך. אני כל כך גאה בך!” חיזוקים כאלה יראו להם שהמעשה הוא העיקר, ויעודדו אותם להמשיך בדרך הזו.
- שיח על דילמות מוסריות
העולם מזמן לנו דילמות אתיות וחברתיות בכל יום. נצלו את ההזדמנויות האלה לשיחות עומק עם הילדים. מה התורה אומרת על מצב כזה? איך צריך להגיב על פי ההלכה והמוסר? איך אפשר ליישם את הערכים שלנו בסיטואציה הזו? אלו הרגעים שבהם הלימוד הופך למציאות חיה ונושמת. בעולם התורה, דיינים עוסקים יותר בתכנים כאלו. שווה להקשיב בנסיעות גם לשיעורי תורה ברוח בית הדין.
- הכוונה רוחנית מעשית
בכל הלכה שאתם לומדים עם הילד, עזרו לו לחשוב על יישום מעשי. איך נוכל להקפיד על ״ועשית מעקה״ היום? איך נפגין כבוד להורים השבוע? עודדו אותם לחשוב לא רק על הרעיון, אלא על הפרקטיקה ועל שלבי הביצוע. עם הזמן, החשיבה הזו תהפוך להרגל, וההלכה תהפוך לחלק טבעי מההתנהלות היומיומית.
- הפכו את זה למשחק
ילדים לומדים הכי טוב דרך חוויה ומשחק. המציאו משחקים ותחרויות סביב יישום ההלכות והמצוות. למשל, מי יכול לעשות הכי הרבה חסדים בשבוע? מי יכול לומר את המילים הכי מחזקות לחברים? הפכו את היישום למשהו מהנה ומאתגר.
- הפכו את זה לפרויקט משפחתי
בחרו מצווה או ערך שכל המשפחה תתמקד בו למשך תקופה. למשל, חודש של אהבת חינם או שבוע של כיבוד הורים. למדו על הנושא יחד, שבו יחד בסוף כל יום לשתף איך יישמתם את זה, ועודדו אחד את השני. כשכל המשפחה מחויבת ליעד משותף, זה מייצר אנרגיה מיוחדת.
- שתפו סיפורים אישיים
שתפו עם הילדים סיפורים על פעמים שאתם הצלחתם ליישם את מה שלמדתם, או על זמנים שהיה לכם קשה עם זה. היו כנים לגבי האתגרים והדילמות שלכם. זה יראה לילדים שהמסע הזה הוא של כולם יחד, ושתמיד אפשר להשתפר.
- חגגו הצלחות מיוחדות
כשאתם רואים את הילדים באמת חיים את הערכים והמצוות שלמדתם ובעיקר יוזמים יישום של הערכים, עשו מזה עניין! ספרו לסבא וסבתא, קנו גלידה, תלו פתק של הוקרה על המקרר. תנו להם להרגיש כמה משמעותי ומשנה חיים הדבר הזה שהם עושים.
- המשיכו ללמוד ולהתפתח בעצמכם
הסיפור שלנו כהורים לא נגמר. גם אנחנו עדיין לומדים ומתפתחים. המשיכו לשאול שאלות, לחפש תשובות, לאתגר את עצמכם. ככל שנהיה לומדים ומיישמים יותר בעצמנו, כך נוכל להעביר את זה טוב יותר לילדים שלנו.
לסיכום, בתורה יש שני סוגי לימוד: לימוד שחודר לעומק והופך לחלק מהאדם, ולימוד שנשאר חיצוני ושטחי. האור והיופי שבתורה כשיורד לתכליתיות ועשייה בשטח, יש בו כוח להאיר את הנשמה, לרומם את המידות ולהדריך אותנו לחיים של משמעות. מתן תורה אמיתי זה לא עוד ספר על המדף, אלא אורח חיים, מצפן פנימי, דרך של חסד ואמת שמתבטאת בעשייה בתכל׳ס.
לילדנו, בסופו של דבר, זה מה שיישאר איתם. לא הציונים ולא התארים, אלא איך הם נוהגים עם הזולת, איך הם מגלמים את האמונה והיושר במעשיהם. זו תהיה ההוכחה האמיתית לכך שהצלחנו להנחיל את ערכי התורה. וזה יהיה האושר הגדול ביותר שלנו כהורים.
בואו נראה לילדים שלנו, וגם לעצמנו, שהתורה היא לא רק ספר – היא דרך, אמת ואור להתהלך בה. ושכל מילה ומצווה הן הזדמנות לחבר את העולמות, את השמים והארץ, ולהביא עוד קדושה ונקיות לעולם.
זוהי הזכות והאחריות שלנו, וזה בידינו. בעזרת ה’, נצליח לגדל דור שלא רק יודע את התורה, אלא חי אותה בכל נשימה. דור של יהודים אוהבים ונאמנים, שמאירים את העולם במעשים טובים ובמידות טובות. וזו תהיה ההוכחה הגדולה ביותר לכך שהתורה היא אכן נצח ישראל, התורה והמצוות הם החיים עצמם. וזה מה שנעביר הלאה, מדור לדור.
בהצלחה!
