השבוע ננסה לשרטט קווים כלליים לשימוש בכלים הנחוצים הללו: הצבת גבולות מול אמפתיה והכלה. אבל קודם, הקדמה קצרה.
גבולות לילדים: גבולות לילדים הם היכולת לומר "לא" כשילדים חורגים מהחוקים המוכתבים בבית או בכל מסגרת שהיא. ילד חייב חוקים וחייב גבולות, שאם לא כן הוא יתהלך בעולם בלי סדר, בלי תחושת ביטחון, ובלי עוגנים קבועים של מותר ואסור. דבר זה קריטי וחשוב להתפתחות תקינה.
הכלה: מרחב של הכלה ואמפתיה (במה שרלוונטי לנושא הטור) הוא מרחב של זמן בו אנו מאפשרים לילד לכעוס, לרטון ולאחר מכן לעשות את המאמצים שלו להירגע בעצמו, וזאת מבלי שאנחנו נעזור לו באמצעות התערבות שלנו.
אז מתי ננהג בהכלה ומתי נעמיד גבולות נוקשים?
התשובה העקרונית היא שכמעט תמיד נעשה את שניהם. זה נשמע מוזר אבל זו הדרך הטובה ביותר לחנך. למשל, משפט כמו "אני מבין שאתה כועס, וזה בסדר לכעוס, אבל אלו הגבולות כאן ולזרוק דברים זה משהו שאני לא מרשה שיקרה פה". דוגמה נוספת: "אני מבין שאתה מאוד רוצה ארטיק, וזה ברור שזה קשה לך לקבל 'לא' אבל כך החלטתי וזה לא ישתנה".
כללי בסיס לעבודה על גבולות והכלה:
1. דווקא כשהחוקים והגבולות ברורים מאוד, כמות האתגרים תקטן. לעיתים ילדים ומתבגרים מעוררים סערה כי הם יודעים שיש להם סיכוי לכופף אתכם. כשלא זה לא – תחוו פחות אתגרים.
2. סדר הדברים ברוב המקרים הוא שאחרי שילד מנסה לפרוץ גבולות – אנחנו מענישים אותו (שוללים זכויות יתר ברוב המקרים), ואז יש תהליך של חזרה לנורמה דרך שיחה של סיכום הלאה. ניתן ולפעמים אפילו מומלץ להפוך את הסדר – לחכות שהילד יירגע, לעשות שיחת רגיעה וסיכום לעתיד, תוך שמירה על הגבולות וגם על העונש על פריצתם. לדוגמה: "סיכמנו לגבי העתיד שדבר כזה לא יכול לקרות. אני אשתדל להזכיר לך את מה שסיכמנו כרגע. יחד עם זאת, יש לנו כאן כללים ובעקבות מה שקרה אנחנו נתנהל יומיים בלי משחקי מחשב".
3. עונשים? כן, קראתם נכון. בעיקרון עונשים לא באמת מחנכים לטווח הארוך אבל כאשר הם עטופים בהסבר וסיכומים – לעיתים הם נותנים לילד עוד סיכוי לבלום את עצמו לפני הפעם הבאה. עונשים מגדירים בצורה ברורה יותר את הגבול עבור הניסיון הבא.
4. החינוך עצמו יגיע לאחר רגיעה ובשיחות "על הדרך". הטיימינג הטוב ביותר לחנך לא נמצא כשהילד מרגיש מאוים או מואשם אלא להיפך, ביום יפה, באווירה משוחררת ומתוך דיבור להיגיון וללב, ולא האשמות.
5. גבולות חייבים להיות הגיוניים. קבעו גבולות שלא יהיו נמוכים מדי לילד ויצרו אצלו חופש יתר שיגרום לבלבול, וגם לא גבוהים מדי, שיעוררו אצלו מרידה על בסיס קבוע ותחושה שאי אפשר לעמוד בחוקים. למשל, ילד נורמטיבי בן 4 ששמים לו חוק שהוא צריך לשבת בשולחן שבת ברצף ולא לקום או לעמוד ליד אבא שלו בבית הכנסת, זה חוק גבוה מדי שיגרום לו לסבול ולמרוד.
6. הבהירו לילד מהו טוב ומהו רע. דברו איתו על מעשים שאנשים עושים, על התלבטויות שיש לכם. למדו אותו את חוקי ההתנהלות בעולם ממקור של טוב ורע, ולא רק ממקום של עונש או פרס. למשל, למה חשוב לא לחצות את הרחוב ברמזור אדום (ולא מה השוטר עושה למי שנוהג כך).
7. התנהלות מחושבת שיש בה גם אמפתיה והכלה אך גם שמירה עקבית על הגבולות דורשת מאיתנו, ההורים, עודף שליטה עצמית ודיוק. אם אתם מוצאים את עצמכם כרגע בסערת רגשות – לכו לנשום אוויר ולשתות כוס מים כי חינוך עושים רק מתוך שלוות נפש פנימית ומתוך דאגה לילד ולהתפתחותו.
בהצלחה!
