אחד הלומדים הקבועים בבית הכנסת ‘ממזרח שמש’ שבקריה החרדית בבית שמש, הוא ראש העיר משה אבוטבול. הוא גם מתפלל מדי יום בבית הכנסת שייסד סמוך לביתו ובדרך כלל גם נשאר ללמוד קצת אחרי התפילה. פעם בשבוע, בשעות הערב, הוא שולף מארון הספרים שתי גמרות וערימת ספרי ראשונים ואחרונים, ויחד עם החברותא הקבועה שלו, הוא שוקע בלימוד עיוני מעמיק למשך למעלה משלוש שעות. סדר הלימוד הזה נמשך כבר זמן רב ובמסגרתו הספיקו לסיים מסכתות סנהדרין, סוטה ומכות. אבוטבול לא מוותר על הלימוד העיוני והוא מקווה להתמיד ולסיים את כל הש”ס.
שאלנו אותו איך הוא מצליח לפנות זמן ללימוד גמרא בעיון, בזמן שמוטלת על כתפיו האחריות לנהל עיר משמעותית בישראל ועליו להתמודד עם אתגרים ציבוריים מורכבים. “האמת היא שזה צריך להיות הפוך”, משיב אבוטבול ומסביר: “יהודי צריך קודם כל ללמוד תורה, וכשאין ברירה עליו להתעסק גם בדברים אחרים. ‘המאור שבה מחזירם למוטב’, אמרו חז”ל. לימוד התורה הופך את האדם לאיכותי יותר במישור הרוחני.
“לא זאת אף זאת, לימוד תורה – ובפרט גמרא עם מפרשים – מפתח את המוח. המאמץ המחשבתי סביב קושיות ותירוצים, והסיפוק הגדול שאתה מרגיש אחרי שהצלחת לשאול שאלה יפה, שחשבו עליה לפניך גדולי המפרשים לפני 200 או 600 שנה, גורמים לך להעצמה אישית ולהתרגשות מיוחדת”.
אנו מנהלים את שיחתנו בשיאו של חודש אלול, כאשר בהיכלי הישיבות הקדושות יש אווירה ‘אלולית’ מיוחדת, אך ברחוב, בעולם המעשה, לפעמים קשה להרגיש זאת. אנחנו שואלים אותו על החיבור שלו לחודש אלול. “עבורי חודש אלול הוא חודש של שמחה”, אומר אבוטבול. “אנחנו מקבלים הזדמנות מיוחדת לכבס את בגדי השנה המוכתמים ולהגיע לימים הנוראים כתינוק שנולד. המלך בשדה, הקב”ה מתקרב אלינו ונותן לנו הזדמנות להתקרב אליו, איך נוכל לוותר על ההזדמנות הזאת?”.
האם אתה פועל לקידום נושא קביעת עיתים לתורה בקרב תושבי בית שמש?
“אנחנו, בעירייה, משתדלים לעזור ככל האפשר באמצעות סיוע לבתי כנסת ובתי מדרש, עזרה לארגונים שמקדמים ומקימים שיעורי תורה. זאת זכות עבורנו וזכות לכל תושבי העיר. אי אפשר שלא להכיר טובה לארגונים הנפלאים שמשקיעים ומעודדים את לימוד התורה בקרב העמלים לפרנסתם ובראשם ארגון ‘אחוות תורה’.
“מרגש אותי בכל פעם מחדש להגיע לכל מיני וילות ובתים ברחבי העיר, להשתתף בסיומי מסכתות כאלו ואחרים, כאשר הסובבים סביב השמחה על סיום המסכת הנם בעלי בתים. אחד עובד בכיבוי אש, השני בנקאי, והשלישי עובד עירייה. הדבר המרכזי שמחבר בין כולנו זה לימוד גמרא.
“פעם ביקר מרן אדמו”ר מויזניץ בבית המדרש ‘ממזרח שמש’, לכבוד סיום חצי ש”ס במסגרת שיעור דף היומי, והאדמו”ר התפעל לראות בעלי בתים אמיתיים, בעלי מלאכה, בעלי חנויות ואנשי עסקים שסיימו את הש”ס פעם וחצי. אחד הלומדים מנהל חנות ספרי קודש, השני חשמלאי והשלישי מחזיק חנות של מתנות. יהודים של עמל ויזע אבל סיימו את כל הש”ס. אמרתי לאדמו”ר בחיוך שאלו הם הש”סניקים האמיתיים…”
