הורים יקרים,
“אסור להתחפש לאיש הצלה״ – זה משפט שראיתי לאחרונה במסמך שהוציאו כמה חיידרים ב״הצדקות״ שונות. לא, זו לא בדיחה. כנראה שמישהו שכח לעדכן את חז”ל שפיקוח נפש דוחה שבת, אבל לא מספיק קדוש בשביל תחפושת פורים.
המקרה הזה הוא סימפטום של תופעה רחבה הרבה יותר – הקיצוניות וההחמרות שמשתלטות על עולם החינוך החרדי. בשם הקדושה והיראה, יש כאלו המייצרים דור שלם של צעירים שמקיימים מצוות בקפדנות אך ללא שמחה, שמדקדקים בהלכה אך מאבדים את הקשר החי עם בורא עולם.
לפני שנתיים, סיפר לי אחד מידידיי, בנו בן השבע חזר הביתה בוכה. שנה שלמה הוא חלם להתחפש למתנדב איחוד הצלה, כבר בחנוכה הוא השיג כזו תחפושת, אבל בתלמוד תורה אמרו לו שזו לא תחפושת מתאימה. “תתחפש למרדכי היהודי”, אמרו לו. הוא לא הבין מה לא בסדר ברצון שלו להציל חיים. ואני תוהה – מה היה אומר מרדכי היהודי, שהקדיש את חייו להצלת עם שלם, על האיסור להתחפש למציל?
הבעיה מתחילה כשאנחנו מחליפים אמונה בקנאות ועוד שמים את ילדינו לקורבנות של הקנאות הזו. זה ממש ״מולך״ מודרני שעליו כתוב ״את אשר לא ציוויתי״. במקום ללמד את ילדינו להתחבר לקב”ה מתוך אהבה, אנחנו מלמדים אותם לפחד. במקום להראות את היופי של היהדות, אנחנו מדגישים רק את הגדרות והאיסורים. “אסור”, “לא מתאים”, “לא בשבילנו” ״פאסט נישט״ – אלו המילים שילדינו שומעים שוב ושוב. נסו ככה להביא יהודי אחד בוגר ליהדות ותספרו לי אם הצלחתם…
האבסורד זועק לשמיים. הרי מה מלמדת אותנו התורה? “לא תעמוד על דם רעך”, “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, “וחי בהם”. רבים מגדולי ישראל עסקו במקצועות של הצלה ורפואה. האם הרמב”ם היה פחות קדוש כי היה רופא? האם רבי ישמעאל כהן גדול היה פחות תורני כי עסק בריפוי?
התוצאות של הגישה הזו נראות בשטח: ילדים שמפתחים תפיסה מעוותת של מה זה “תורני”; צעירים שמקיימים מצוות מתוך הרגל או פחד, ולא מתוך אהבה והבנה; נוער שמפתח ציניות כלפי כל מה שקשור ליהדות (״אה, גם זה אסור?״); חיפוש אחר חומרות חדשות במקום העמקה רוחנית אמיתית.
יתרה מזאת, רבים מהמתנדבים בארגוני ההצלה הם חרדים יראי שמיים, שרואים בפעילותם שליחות קדושה. מה המסר שאנחנו מעבירים כשאנחנו אומרים לילד שלהתחפש לאיש הצלה זה “לא מספיק תורני”? האם אנחנו רוצים שהדור הבא יחשוב שעזרה לזולת היא ״לא בשבילנו״?
הגיע הזמן לחזור לאיזון הבריא שהתורה מלמדת אותנו: להבדיל בין עיקר לטפל, לחזור לאמונה מתוך אהבה, להפסיק להמציא חומרות ולתת מקום לכל דרכי עבודת ה’ הכשרות.
כי בסופו של דבר, כשאנחנו אוסרים על ילד להתחפש לאיש הצלה, אנחנו לא רק שוללים ממנו תחפושת – אנחנו מעבירים לו מסר מעוות על מה חשוב באמת ביהדות. אנחנו הורגים לו את ההבנה שתורה וחסד הולכים יד ביד, שאפשר להיות גם תלמיד חכם וגם להציל חיים.
אולי הגיע הזמן שנציל את עצמנו מהקיצוניות הזו. כי מי שצריך הצלה דחופה זו היהדות עצמה – מהחומרות והקנאות שמאיימות להפוך אותה מתורת חיים לאוסף של איסורים.
בהצלחה!
שניאור
