הגמרא (סנהדרין פב.) דנה במעשה הקנאות של פנחס המתואר בספר במדבר (פרק כה), פנחס ‘קם מתוך העדה’, ‘לוקח רומח’, ‘ודוקר את שניהם’, את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. מעשה הקנאות של פנחס מתבצע אחרי שעם ישראל נמצא כבר בשבר רוחני. הפסוקים מתארים כי ‘וייצמד ישראל לבעל פעור’, וכתוצאה מכך ‘ויחר אף ה’ בישראל’. יתרה מזו, משה שמע מפי הגבורה כי יש להוקיע את ראשי העם נגד השמש, ומשה ציווה להרוג את ‘הנצמדים לבעל פעור’, אך השבר היה כה גדול שציוויו של משה לא מתקבל, וזמרי בן סלוא מפקפק במנהיגותו של משה ומקרב לעיניו ‘מדיינית’ (חז”ל אומרים (סנהדרין פב.) שזמרי החציף כלפי משה ואמר לו ‘אם זו אסורה, מי התיר לך את בת יתרו?
כשלומדים היטב את ההקשר של הפסוקים, מבינים כי מעשה הקנאות של פנחס מתרחש בתוך אנדרלמוסיה רצינית, שבה עם ישראל נמצא בסכנה של אובדן זהות ודרך. יש כבר היצמדות לבעל פעור, הנהגת משה לא מתקבלת והעם מגיב בבכי, זהו משבר גדול יותר מאשר בפרשת קורח. ולכן גם מעשהו של פנחס מתואר כ’שלום’, מכיוון שהוא מחזיר את הסדר החברתי הבסיסי הדרוש בכדי שעם יוכל לחיות כעם.
כדאי לשים לב שזה שונה מאוד מהתיאור השגור בפינו לקנאות, המדבר על קנאות סביב אירוע נקודתי. הקנאות של פנחס מצילה את עם ישראל מהמגיפה, משמרת את הנהגתו של משה ומונעת את ההתבוללות של עם ישראל.
ולכן, דווקא מפני שהמעשה של פנחס מתבקש והכרחי, השאלה שנשאלת בגמרא היא ‘מה הדבר המיוחד שפנחס ראה?’, מה הוא ראה אחרת מכולם? הרי הפסוקים מדגישים שזמרי לקח את המדיינית ‘לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל’. הגמרא מביאה שלוש תשובות משלושה חכמים, כל תשובה מהווה מסלול אחר לראיית המציאות באופן עמוק ואישי, שיגרום לנו – בתקוה – להגיב ולעשות מעשה כשיש צורך בכך.
תשובת רב היא ‘ראה מעשה ונזכר הלכה’, בעוד עם ישראל וגם משה (שנתעלמה ממנו הלכה, ש”ט) ראו את המציאות של בעילת המדיינית אל מול עיניהם ולא ידעו איך להגיב לה, כוחו של פנחס היה ה’ידע’. הוא למד את ההלכות עוד בזמן הירידה של משה מסיני, והוא ידע בדיוק מה צריך לעשות במקרה הזה. הידע והלימוד הם הם הסיבה לכך שפנחס ראה את המציאות באופן אחר, וידע בדיוק איך לפעול.
תשובת שמואל היא ‘ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה’, כל מקום שיש חילול ה’ אין חולקין כבוד לרב’. פנחס ראה שהסיטואציה כאן איננה חטא פרטי של זמרי, אלא חילול שמו של הקב”ה המאיים על ההנהגה ועל מסירת התורה, והבין שבמקרה כזה ‘אין חולקין כבוד לרב’, כשיש איום על התורה כולה, צריך להתעלם מגינוני כבוד אפילו כלפי הרבנים מוסרי התורה.
ותשובתו של רבי יצחק היא שפנחס ראה שעם ישראל נמצא בסכנה פיזית, יש מגפה, וכשהוא הבין שהמגפה קשורה לחטאים של העם, פנחס פעל מיד. במילים אחרות, לפי רבי יצחק, מה שהניע את פנחס לפעולה, זו הסכנה על עם ישראל. לימדונו גדולי האמוראים על שלושה מודלים של הנעה לפעולה במקום שאין אנשים, הידע, הדאגה מפני חילול ה’, והרצון להגן על עם ישראל.
