שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ.
הביטוי “תֵעשה מלאכה” משמע תיעשה מאליה. ומה זה בא ללמדנו? ביאר בזה רבי נתן מברסלב בליקוטי הלכות, הלכות שבת:
“צריך האדם העושה משא ומתן להרים ידו לה’ ולשעבד כל מחשבתו ועשייתו ודיבורו לה’ יתברך, בחינת: גול על ה’ דרכך. ולהאמין באמונה שלמה שאין האדם עושה כלל, רק שאנו מחויבים לעשות איזה עסק במשא ומתן ומלאכה, מחמת שכן רצונו יתברך, כי יש סודות וכוונות גדולות בכל עניני משא ומתן ומלאכות, כי מבררים בירורים וניצוצות קדושות על ידי המשא ומתן ומלאכות, כידוע. ובשביל זה לבד צריכים לעשות מעט משא ומתן או איזה מלאכה, כי כן רצונו יתברך, וכמאמר רבותינו ז”ל: טוב תורה עם דרך-ארץ. אבל באמת אין האדם עושה כלל, ואין הפרנסה נמשכת על ידי העשייה הגשמית כלל, וכשיודעים זאת באמת ובאמונה שלמה, על ידי זה ממשיכים הקדושה של שבת לששת ימי החול, ועל ידי זה מקדשים ששת ימי המעשה בקדושת שבת”.
החיזוק הזה כל כך חיוני לתקופתנו, ברמה הכללית והפרטית, כיוון שכל אדם בצומת האישי, המשפחתי, החברתי, הקהילתי והלאומי שלו, פוגש מצבים שבהם נראה שלמרות שהשתדלתי שוב ושוב, עדיין התוצאה רחוקה מלהיות משביעת רצון. כביכול האדם מרגיש שכל עמלו לריק ולחינם ממש.
באה התורה ומלמדת לאחר פרשיות שלמות של תרומה ותצוה, שבהן קיבלנו פירוט על העשייה הענפה הנדרשת, החומרים לפרטי פרטים ומורכבות המלאכה על הדקויות שלה ועל ההשקעה העצומה שנזקקו לה בוני המשכן, בסוף אומרת התורה: תיעשה מלאכה, מאליה.
למדנו כאן יסוד נפלא: לנו הנבראים ניתנה הרשות והזכות לקחת אחריות על הדרך, על הביצוע, על המצאת החומרים והרכבתם, אולם התוצאה והמוצר המוגמר הסופי הוא רק בידיו של הבורא יתברך.
זה מחזק ומרגיע מאוד כי המסר העולה מזה הוא:
בני היקר, בכל מצב ובכל דרך בה אתה צועד, תתמקד בצעד הנכון הבא ובו תשקיע את מירב מאמציך, מתוך אמונה שהתוצאה הסופית אם ירצה בה צור העולמים, תיעשה מאליה על ידיו. לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה.
