“המושג BMBY מוזכר לראשונה בכתבים כלכליים ומשפטיים של אמצע המאה ה-20, כשכלכלנים ומשפטנים חיפשו דרכים להבטיח חלוקה הוגנת של נכסים במצבים שונים”, כך השיב לי צ’אט GPT המתקדם ביותר כששאלתי אותו מתי התפתח המושג העסקי שבו אחד מן השותפים פונה לשותפו ואומר לו “או שאתה תקנה את החלק שלי במחיר זה, או שאני אקנה את החלק שלך במחיר זה”, ועל השותף להחליט.
כל מי שלמד את הדף היומי השבוע, או שלמד פרק השותפין בהזדמנות אחרת בחייו, יודע שהתיאור של הצ’אט שגוי. יש סוגיה ארוכה ומפורטת בדף יג. שעוסקת בשאלה האם יש “דינא דגוד או איגוד”, כלומר, האם שותף יכול להציב בפני חברו את האופציה הבאה, או שאתה תקנה או שאני אקנה (הרמב”ם והערוך פירשו את המילה ‘גוד’ מלשון ‘למשוך’, ש”ט).
במסגרת זו לא נצליח לצלול לעומק הסוגיה. נסתפק רק בשרטוט הקווים הכלליים בסוגיה ובראשונים. רב יהודה סובר שיש ‘דין גוד או איגוד’, כלומר, בתנאים מסוימים יכול שותף אחד לכוף את חברו לחלוק גם נכסים שאין בהם כדי חלוקה. ורב נחמן סבור שאין דין ‘גוד או איגוד’, כלומר, אם התגלגלו הנסיבות כך שיש שני שותפין שמחזיקים יחד ברכוש שאין בו כדי חלוקה, הרי שאין האחד יכול לכוף את השני לבצע חלוקה, גם אם הוא מציע לו הצעה כלכלית הוגנת.
יש בין הראשונים התלבטות לגבי השאלה מהו המחיר שצריך להציע מי שתובע את החלוקה, ויש דרכים שונות בהבנת שיטת רבי יהודה הסבורה כי שותף אחד יכול לכוף את חברו לבצע חלוקה ממין זה.
השאלה הזו נוגעת בעצם לשאלות יסודיות יותר בשותפות. למה בכלל קבעה המשנה (בבא בתרא יא.) כי יש יכולת עקרונית של שותף לכוף את חברו לחלוק במקרה שמדובר בנכס שיש בו כדי חלוקה? יש הסבורים (ראו שו”ת רשב”א א תתקנו) שזו הזכות הבסיסית של כל אדם להשתמש ברכושו כרצונו ולכן הוא יכול לתבוע חלוקה, רק במקרה שאין כדי חלוקה איננו מאפשרים חלוקה כדי לא לפגוע בשותף השני (ועשית הישר והטוב), אך במקרה שהוא מציע לו הצעה הוגנת (גוד או איגוד) תיקנו חכמים שאנו חוזרים לדין העקרוני בו אדם יכול לתבוע לממש את בעלותו בממון ללא שותף [לעומת זאת, יש שניסחו זאת כדין תורה (קרית ספר), ויש שניסחו זאת כדין נפרד מדיני חלוקה (חזון איש בבא בתרא ח.) אלא תקנת חכמים כללית שלא ייתכן שאדם יהיה מחויב להיות בשותפות כשהוא לא מעוניין בה].
מכל מקום, נחזור לפתיחת הדברים, במנגנון BMBY העסקי נתקלתי לראשונה לפני כעשור כשזה עלה לחדשות הכלכליות בישראל. אני זוכר את הפתעתם של כלכלנים ואנשי מימון שניסו להסביר את פרטי המנגנון, לשמוע שזה מנגנון מוכר וידוע לכל בחור ישיבה. גם אני הופתעתי מהמחשבה של אנשי עסקים כי רעיון טריוויאלי כזה הוא המצאה של העשורים האחרונים, ואכן, מנגנון החלוקה הזה, ודיונים מורכבים עליו, מתועדים גם מחוץ לעולם ההלכה היהודי.
למה אני מדגיש ומספר את זה? לפעמים אנו עשויים לחשוב שהידע שאנו לומדים בגמרא, הוא אמנם חשוב, מרומם, ומציל מן העבירות, אך לא רלוונטי לעולם של היום, וגם אם הוא רלוונטי, מדובר בהשקה מקרית.
סיפור זה מדגים כי לימוד הגמרא והתורה מוסיף עומק לחיי האדם באשר הם, לא משנה במה יבחר. כשהוא יגיע לאוניברסיטה וילמד כלכלה, הוא יגיע עם רקע רחב בהרבה בסוגי עסקאות, בהיסטוריה כלכלית ותרבותית. התורה הופכת את האדם לאדם עמוק ורחב אופקים, גם כפשוטו ממש, וגם בעולם שמחוץ לבית מדרש.
