בפרשת השבוע נקרא על המעשה המופלא של המרגלים, כאשר שנים־עשר נשיאי ישראל, חשובי עדת ישראל, נשלחים לתור את הארץ – הטובה היא אם רעה. עשרה מתוכם מסיתים את כלל ישראל נגד משה רבינו ומעוררים בכיית חינם שנקבעת לנו כבכייה לדורות.
שניים מתוך השנים־עשר הלכו בדרך שונה: הושע בן נון, נשיא שבט אפרים, וכלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה. הם מתקוממים יחד מול הרוב ומנסים בכל כוחם ובמסירות נפש ממש להשיב את לב העם אל ה’ יתברך ואל משה עבדו, ללא הצלחה.
כיצד הצליחו שני נשיאים אלו לייצר דרך אחרת ולהינצל מהחטא הנורא של דיבת הארץ? מגלה לנו התורה שהדרך של שני הנשיאים הללו הייתה שונה: הושע בן נון, תלמידו המובהק של משה רעיא מהימנא, זכה שבטרם השליחות רבו הקדוש הוסיף לשמו את האות יוד וקרא לו יהושע, במעמד זה הוא גם בירך אותו בברכת צדיק “י-ה יושיעך מעצת המרגלים”.
לעומתו, כלב בן יפונה לא זכה לברכה ולא לשינוי השם. הוא יצא למסע יחד עם כל הנשיאים ותוך כדי המסע הבין שהוא בסכנה רוחנית גדולה להיות ניסת בעצת חבריו. אזי הוא בוחר להיכנס לקברי האבות הקדושים ולבקש סייעתא דשמיא, ואכן הוא ניצל כמו יהושע. ולא רק זה, אלא הוא זה שנואם מול העם בעזות דקדושה ואומר להם “וכי זה בלבד עשה לנו בן עמרם?”, מה שעושה שקט בקהל שצמא לשמוע עוד דברי דיבה. ואז הוא משתמש בבמה שקיבל כדי לומר לעם את האמת ולתאר את כל התרומה הענקית שעשה לכלל ישראל המנהיג הנערץ משה רבינו.
ויש לברר: מהו השוני הזה ומדוע לכלב בן יפונה היה ‘ביטוח’ שהוא יצליח במשימתו עד כדי כך שמשה לא ראה צורך לברכו?
חז”ל במסכת סוטה דף י”ב מתארים את דמותו של כלב בן יפונה באופן מרתק. לצד גדולתו בתחום של גמילות חסד, המתוארת דרך זה שהוא היה היחיד שהסכים לשאת לאישה את מרים אחות משה, שבעקבות שחלתה בצרעת, עזבוה כל בחורי ישראל מלשאתה, למרות החלמתה. כלב בן יפונה הוא זה שנשאה לאישה, נעשה לה כאבא וטרח ברפואתה, וכמו שחז”ל מתארים שם – הוא היה לה בן זוג מסור מאוד ובנה אותה.
אנו רואים מתיאור מרתק זה של חז”ל, שכבר היה אפשר לראות את הגישה והעוצמה של כלב בן יפונה בללכת נגד המוסכמות המקובלות, ובשקט ובצניעות לעשות את הדבר הנכון, לחיות ולפעול לפי הערכים בהם הוא מאמין מבלי להיות מושפע ממה שכולם אומרים. ייתכן שזו הסיבה שמשה רעיא מהימנא בטוח ורגוע שאדם כמו כלב יצליח להתמודד. ואכן, דרך ההתמודדות של כלב מול עצת המרגלים מתוארת כיכולת למרוד וליישר את עצמו בניגוד לכולם ולתקוע לבו לאביו שבשמים.
זכה כלב והתורה מעידה עליו במילים מדהימות: “לא כן עבדי כלב… רוח אחרת הייתה עמו” – היחיד בתורה שזכה מלבד משה אדון הנביאים לתואר “עבדי” מאת ה’ יתברך.
יהי רצון שנדבק באורחותיו ונלמד מדרכו הקדושה של כלב בן יפונה: לדעת לא להיבהל ממה שכולם אומרים. לדעת לברר לעצמנו מה התורה הקדושה, חכמיה וצדיקיה, מלמדים אותנו. לדעת לברר לעצמנו באר היטב מה הם הערכים שלנו, לצעוד לאורם ולחיות על פיהם ללא פחד וללא מורא. ואזי יתקיים בנו “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, אמן ואמן.
