לנסות ולפרש הפטרה מספר זכריה זו יומרה לא קטנה, כאשר רש”י עצמו, הראשון לספר זה, מודה כי הוא מתקשה לפרשו. אך כלשונו של רש”י, “לפי היכולת אתן לב ליישב המקראות”.
במראה שמתגלה לזכריה, הוא רואה מנורת זהב עם שבע נרות דולקות, וזיתים המספקים לה שמן ברציפות. כאשר זכריה שואל לפשר המראה, המלאך מתפלא: “לא ידעת מה המה אלה?”. תשובת המלאך לתגובת זכריה “לא אדוני”, אמורה כנראה לכלול ביאור ברור למראה, והסבר מובן מאליו לנמשל שהמנורה מסמלת.
תגובת המלאך היא משפט מפורסם למדי: “לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות”. האם יש קשר אסוציאטיבי ברור בין משפט זה למראה של מנורה דולקת? האם הוא מהווה הסבר כה מובן מאליו לנבואה, עד שיש להתפלא על זכריה שלא הבין זאת בעצמו?
נראה כי המנורה מסמלת גישה בעבודת ה’ השונה מזו של שולחן הפנים, המייצג עשירות ופעולות מעשיות הדורשות יוזמה, ניצול הזדמנויות ועושר פיננסי. לעומת זאת, המנורה מאירה בנרותיה הקטנים, בשקט, בענווה ובחן. היא מייצגת את הגישה הפנימית, הלוחשת כי לא משנה כמות הלימוד והחידושים, אלא החיבור, תחושת השייכות והאהבה לתורה, למצוותיה ולנותנה.
לאור זאת, ניתן להבין את חלישות דעתו של אהרן מול קרבנות הנשיאים המרשימים והעמוקים. אך דווקא הפטרתנו באה ללמד אותנו את תגובת הקב”ה לכך: “שלך גדולה משלהם, שאתה מעלה ומיטיב את הנרות”.
כל אדם מישראל שחווה לעתים חלישות דעת דומה, יכול ללמוד מכאן כי דווקא העלאת והטבת הנרות בלב, האור הפנימי המאיר בו בעת פעולותיו ה”קטנות” וה”בלתי נחשבות”, היא זו הנחשבת ומשמעותית בעיני ה’ לאין ערוך מפעולות עצומות החסרות תוכן פנימי.
הכותב הוא ראש קהילת היכל התפילה רמת בית שמש ג’
