לפני שנים רבות, כאשר חשתי שקשה לי לשבת וללמוד כל היום, פניתי לאחד מרבותיי ושאלתי: אם אקדיש את חיי לחסד באופן אבסולוטי, אוכל לקיים בכך את רצון ה’? הוספתי ושאלתי: האם שייך שאהיה ‘גדול הדור’ בחסד?
שאלה זו שיקפה תפיסת עולם שרווחה אז, לפיה יציאה מבית המדרש כרוכה בהכרח בהפסקת לימוד התורה והפסקת היותך “בן תורה”. אך הזמנים השתנו, במיוחד בשנים האחרונות, עם עלייתם של ארגונים כמו “אחוות תורה”, שמשלבים בין לימוד תורה לעולם המעשה בצורה מופלאה.
מורי ורבי, שהינו אדם חכם, הסביר לי במתק שפתיו שרק מי שגדול בתורה יכול להיות גדול הדור. חסד הוא דבר נפלא, אך הוא אינו תחליף ללימוד תורה. התמסרות מוחלטת לחסד תוך ניתוק מלימוד תורה פוגעת במהותו של היהודי. עליי להחליט, אמר, אם ברצוני להיות בן תורה שעוסק גם בחסד, או להשקיע את עצמי בעיקר בלימוד התורה בהיכלי הישיבות והכוללים.
כיום, רבים לא יבינו כלל את משמעות הדיון הזה. אך באותן שנים, כשהציבור החרדי היה קטן יחסית, והאפשרות היחידה מלבד להיות בן ישיבה נתפסה כפריקת עול תורה, לשאלה זו הייתה משמעות עצומה.
השאלה שעלינו לשאול את עצמנו כיום, כשאנו או ילדינו מרגישים צורך במשהו שונה מהמסלול המקובל, היא האם מדובר בחציית גבול מסוכנת או שמא זהו צורך אמיתי הנובע מקושי עם סגנון מסוים של לימוד.
הרש”ר הירש, בפירושו לפרשת בהעלותך (במדבר י, לה), מעניק לנו כלים וקווים ברורים להבנת מצבנו בחיים: “ועל ‘הארֹן’, שהוא ארון התורה, אמר משה את דבריו; בנסוע הארון ובנוח הארון קרא משה לה’ בעצמו – שיקום או ישוב. נמצא שמסעות התורה היו בעיניו מסעות ה’ עלי אדמות. במקום שהתורה לא תמצא לה נוה, שם אין נוה לשכינה; ובמקום שיש משכן לתורה, שם יש משכן לשכינה”.
כל עוד יש בליבו של האדם מקום לקשר עם השכינה, מדובר בשאלה של גידול נכון וסיוע להיותו בן תורה בעתיד. אך כאשר הרצון הוא להתנתק מהקשר עם הבורא, גם אם במסווה של רצון ללמוד תורה בדרך שונה, אין שם מקום אמיתי לא לשכינה ולא לתורה.
תפקידנו בדור הזה הוא לדאוג לחיבור שלנו ושל ילדינו לשכינה ולקדושה, חיבור עמוק ופנימי. זה מה שיוביל בסופו של דבר לאהבת תורה ולחיים של בני תורה אמיתיים. כפייה של לימוד תורה ללא קשר פנימי וקרבת אלוקים, לעומת זאת, עלולה דווקא להרחיק מהתורה, בהווה ובעתיד.
בעבר, היו חששות משיטות שונות של לימוד והתקרבות לה’, אך בדורנו יש ברכה גדולה בריבוי דרכי החיבור לבורא. ככל שבני הנוער ואנחנו מרגישים מחוברים לזה מתוך בחירה, זוהי בשורה אמיתית. כי רק החיבור הזה הוא המפתח לקשר עם התורה ולהרבות קדושה בעולם, בבחינת “על פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסָעו”.
