שיתוף

חופש טוב ומבורך

החופש כבר התחיל אבל הטור הזה רלוונטי עד יומו האחרון: קבלו שמונה צעדים מעשיים כדי לשפר את חוויית החופש המשפחתית

שיתוף

ציטוטים של הורים בחופש (אמיתי): "כל יציאה נגמרת בוויכוח. הם לא מרוצים, רבים ביניהם על המקום, על האוויר, על המזגן. ואני נותנת את הנשמה, אני ובעלי משקיעים ממה שאין לנו ופשוט אין הערכה".

"לקחנו אותם פעמיים לים, איי ג'אמפ, פארק פרס, על האש, שיט – אין, אין הערכה. זה מטריף אותי".

"אני כילד, לא קיבלתי חצי ממה שהם קיבלו. זה מזעזע אותי. אני מרגיש כישלון בחינוך שלהם. והיינו באלף הדרכות וטיפולים, תמיד למדנו ויישמנו. מה יהיה?".

אז מה הסיפור? כדי להבין מה לעשות, יש להקדים ולומר שבגלל שהבעיה מורכבת מכמה בעיות, גם דרך התיקון מורכבת מכמה רכיבים, שהם: פניוּת רגשית, דוגמה אישית, תיאום ציפיות, ניהול ריגושים, תקשורת ושיח רגשי, תשומת לב, מענה על צרכים ורפלקציה.

עכשיו נפתח את הכותרות האלה ונראה איך אנחנו מייצרים שינוי באמצעות שמונה צעדים.

1. פניות רגשית

בשביל שילד או מתבגר יכירו תודה, הם חייבים להיות עם נפש שיש בה קצת מקום ואמפתיה לרגשותיו של האחר. זה יכול לקרות כשצרכיהם הרגשיים מסופקים.

הטיפ פשוט: תנו הזדמנויות בשגרה למתבגרים לשתף אתכם במה שמעיק עליהם. בדרך כלל דברים שכדאי לשים לב אליהם: בעיות חברתיות, דימוי גוף, דימוי עצמי, חרדות, ועוד.

תהיו קצת פנויים לידם, מצאו זמן עם כל ילד לבד, עודדו אותם לשיח באמצעות מעגלים משפחתיים. העיקר שיסמכו עליכם וישתפו אתכם במה שמציק להם.

וכמובן 'לא תשפוט', הימנעו מהבעת דעות מיידית, כוונו את המתבגרים באמצעות שאלות.

2. דוגמה אישית

שימו לב שכשאתם מכירים תודה אחד לשני בבית כזוג הורים, אתם מעמיקים בזה ומסבירים למה, ומה זה עושה לכם. תעשו מזה "סיפור" שהילדים לא יוכלו לפספס. תתרגשו מזה ותנו תשומת לב חזרה למי שנהג כלפיכם כך.

3. תיאום ציפיות

בתחילת התקופה, שבו עם הילדים ובקשו מהם הצעות לפעילויות בחופש. בחרו מתוכן כמה פעילויות שמבחינתכם כהורים הן אפשריות וערכו הצבעה בין הילדים. תנו להם לשכנע אחד את השני. לבסוף, הפעילויות שזכו במירב הקולות – הן אלו שיתממשו.

דברו איתם גם על זה שטיולים זה לא המקצוע שלכם ולכן הם צריכים לסייע לכם ולארגן אתכם ביחד את הטיול. חלקו ביניהם משימות ותפקידים, ודברו על זה שטיול הוא הרפתקה, שאף פעם לא יודעים מה קורה בה עד שהיא לא מסתיימת (במיוחד בתקופות מתוחות כמו עכשיו). ייתכנו שינויים ואילוצים ואנחנו נזרום איתם ועם מה שה' רוצה בשבילנו.

4. ניהול ריגושים

אולי הטיפ הכי קריטי: ילד לא צריך 80 אטרקציות. ילד צריך להרגיש שהוא מיצה את החופש והצליח לעשות דברים חדשים שהוא לא עשה בעבר. פארו ורוממו את האטרקציות שבחרתם. אלו האטרקציות הכי שוות שנבראו מאז ששת ימי בראשית.

תעלו על נס כל השקעה וכל שקל שהוצאתם ותראו לילדים כמה כסף אתם מוציאים. תנו גם להם ללכת לקופה ולשלם במזומן (עדיף). שירגישו שזה עולה כסף שעבדתם עליו קשה.

הניחו תקציב בסיסי בתחילת העונה (או לפני הטיול) ושקפו אותו לילדים. שימו יעד בונוס למקרה שהילדים יהיו מדהימים בחופש. אם יש לילדים דמי כיס, תנו להם אפשרות להשתתף ולהעצים את החוויות.

הילדים ביקשו טיול/אטרקציה? תגידו לילדים שמדובר בהוצאה גדולה ואתם צריכים לחשוב על זה. מדי פעם תגידו "לא", וכך הילדים יעריכו את ה"כן".

5. תקשורת ושיח רגשי

אחד המעכבים להגיד תודה מכל הלב, הוא היעדר המודל וההזדמנויות לשיח רגשי. שיח רגשי הוא שיח שבו אנו משתפים ומקשיבים לרגשות. בשביל שיתקיים שיח רגשי חייבים לקבוע כללי שיחה.

אנחנו קוראים לזה: בצ"ל מ"ת. בשיחה רגשית אסור שיהיו: ביקורת, ציניות, לגלוג, מרמור ותלונות.

איך אפשר ככה לדבר רגשית? אפשר וזה דורש אימון. אני יכול לדבר על קושי שאני מרגיש בלי להאשים מישהו אחר. זה אפשרי כשמדברים רגשית ולא האשמתית. נסו את זה והנחילו לילדים שיח בלי בצ"ל מ"ת.

6. תשומת לב:

ילדים רוצים אטרקציות אבל הם לא יודעים לבקש את העיקר: תשומת לב. בשביל ילד תשומת לב היא כמו אוכל. אי אפשר בלעדיה. תנו למתבגרים תשומת לב חיובית עם כמה שפחות שיפוטיות. הקשיבו להם באמת.

7. מענה על צרכי הילד

תשומת לב היא מן הצרכים הקריטיים, אך לפעמים אנחנו עסוקים בשלנו וצרכים מסוימים שיש לילד, נתפסים בעינינו כלא חשובים.

לילד חשוב יותר שנקשיב לצרכיו מאשר שנתכנן את הטיול הבא. עצרו. תנו מקום לרגשות. אנחנו מפנים את הזמן הזה עבורם. אל תכנסו למקום בו הניתוח יצליח (יהיה טיול שבסטנדרטים שלכם הוא פצצה) אבל החולה יגסוס (תחושת סיפוק הצרכים של הילד תקרוס). הטיול הוא כלי ולא מטרה.

למשל: תחושת ביטחון בין אחים, הרגעה של ילד כשהוא לחוץ, ואפילו אוכל כשילד רעב. כל אלו יותר חשובים מעוד אטרקציה. בקיצור, תתעסקו במה שמטריד את הילד כעת. הוא יעריך את זה.

8. והכי חשוב כרגיל- רפלקציה

רפלקציה תעזור לילד לסדר לעצמו את המחשבות ותחזיר אותו למקום חושב ומודע. מקום שבו יש סיכוי להערכה. ברפלקציה כל ילד ישתף משהו שהיה לו טוב ויאמר תודה ליושב מימינו על משהו.

ניתן למחוא כפיים למכירי תודה. זה יחזק התנהגות חיובית. אמרו למכירי התודה שהתודה שלהם מאוד ריגשה אתכם.

תודה שקראתם, ובהצלחה!

למאמרים נוספים של

למאמרים אחרונים

דילוג לתוכן