תורתנו תורת נצח היא וכל דיבור מדבריה מנחיל לנו אור עצה ותושייה בכל מצבי החיים שלנו.
מלחמת חרבות ברזל ופיגועי הטרור המתלווים אליה בחודשים האחרונים הופכים את שגרת הקיום שלנו כאומה, כחברה וכיחידים, לחוויה מתמשכת של פחד, חוסר יציבות וכאוס. הבה נלמד מהפרשה שלנו לימוד נפלא המאיר את האפלה ומפזר הרבה מן הערפל.
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים …פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
בפסוקים הללו אנו עדים לגילוי של רגישות לחשש שמא ייבהלו מהמלחמה. התורה גם מציינת את מעשה ההצטיידות בנשק לקראת מלחמה אפשרית כמעשה לגיטימי.
בזמן המרגלים, נתבעו ישראל על חוסר האמונה כי הארץ טובה וביקשו להשתדל בהשתדלות, שנתפסה כסתירה למידות האמונה והביטחון. ואילו כאן, ההתחמשות בנשק לקראת מלחמה אפשרית במדבר היא פעולה לגיטימית. מה פשר החילוק?
התורה פותחת לנו כאן צוהר הבנה לנפש האדם.
במצבים של שינוי דרמטי, המאופיינים ברכיבים של מעבר או איבוד הקרקע היציבה הקודמת והליכה אל הלא־נודע, כמו הגירת אומה שלמה מארץ מיושבת למדבר, נוצר סף רגישות גבוה לשינוי. ולכן מלמדת אותנו תורתנו הקדושה שזה בסדר שייצאו חמושים, וזה בסדר שעושים סיבוב כדי לא לראות מלחמה. במצב כזה לא נדרש מהאדם לדכא ולסרס את כוחות נפשו הטבעיים המחפשים מחסה רוגע ויציבות.
יש תקווה
מסר נוסף שאפשר ללמוד מהפרשה: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.
מדוע דווקא יוסף נבחר להיות לפיד התקווה במשך מאות שנות שעבוד כשעמד ארונו והמתין עם המסר שהוריש טרם פטירתו: “עוד יבוא יום וכל זה ייגמר, אתם תצאו מכאן ואני מבקש שתקחו את עצמותיי מכאן”.
נראה לבאר, כיוון שמי שבעצמו עמד בגבורה בניסיונות של מכירת האחים, השלכה לבית האסורים, חוויית הניתוק הכפויה מבית אבא ומתורתו, חוויית הניתוק והבדידות בארץ זרה, וההסתברות שכל זה יוביל למרירות, טינה, כעס, תסכול וייאוש היא גבוהה מאוד בדרך כלל. ואילו יוסף צדיקא שומר על צלם בכל מצב. התקווה נר לרגליו והאמונה והאהבה אור לנתיבותיו.
הוא ממשיך לשמור בנחישות על עין טובה, אמונה ולב חי, בריא ושמח, מלא באור, למרות ומבלי להתחשב בתנאים החיצוניים. דווקא הוא ראוי להיות צינור ההשפעה של מורשת התקווה לכלל ישראל. העין הטובה ויכולת הזיהוי והציפייה לישועה העתידה מתוך ים של ייסורים.
אחים יקרים, השעה קשה מאוד. דם ישראל נשפך כמים ואין לנו שיור רק התורה ואור התקווה הבהירה, שמעניקה לנו עוז ותעצומות להמשיך ולחתור בתוך החושך.
בואו נשנן ונזכור את המילים המחיות והמרפאות שנתנו תקווה לאבותינו אשר בעזרתו יתברך יעניקו משנה כוח גם לנו: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם.
