מסופר על המשגיח של ישיבת קול תורה, הגה”צ רבי גדליה אייזמן זצ”ל, שפעם נשאל על ידי נציגי ישיבה מסוימת האם ראוי שיהיו שני משגיחים בתפקיד בישיבה אחת. הם ביססו את שאלתם על הטענה כי “אין שני מלכים בכתר אחד”. המשגיח השיב בחדות: “משגיח זה לא מלך, משגיח זה מטאטא, ואין בעיה עם שני מטאטאים בישיבה אחת”.
התפיסה לגבי מהותה של “ישיבה” חייבת להיות של “בית חינוך”. לפני שהצוות נחשב למרנן ורבנן, עליהם להיות אנשי חינוך המסוגלים לגשת נכון ובשפה חינוכית לכל תלמיד לפי דרכו. כאשר חסר בתהליך החינוכי, אין להתפלא אם יש חוסר חיבור לחיי התורה.
שמעתי על מו”ז מרן הגרש”ז אוירבך זיע”א שהיה לומד מוסר זמן ממושך לפני השיעור היומי שמסר. כשנשאל על כך, הסביר: “היות והכנתי שיעור שעות מרובות בהשקעה גדולה, ויתכן ויהיה בשיעור תלמיד שלא יקשיב, זה יכול להכעיס אותי. לכן אני לומד מוסר כדי שאוכל להבליג ולא לפגוע בו”. הוא, ר’ שלמה זלמן, היה איש חינוך טרם היותו מרן פוסק הדור.
תפקידם של אנשי הצוות הוא להיות מחנכים שכל צעד שלהם מדבר בשפה חינוכית. על התלמיד לחוש בטוח שרבו הוא מלאך ה’, ולכן יבקש תורה מפיו ויתבונן בכל תנועה שלו. כפי שדוד המלך אומר בתהילים: “פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט”, שיבואו אנשים לשמוע מפיו דרכי חיים, “תּוֹרַת אֱלֹקָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו”. מי שמפנים דברי אלוקים חיים בליבו זוכה שכל תנועותיו והליכותיו יהיו מוצלחות.
המחנכים הגדולים של האומה הם הנביאים. בעוד שלרוב חושבים על נביא כמי שמחולל נסים גדולים, התורה בפרשת השבוע מדגישה דווקא את הדמות החינוכית שבאישיות הנביא. שליחותו של הנביא היא להיות מסייע לעמו להבין את עצמו ואת הליכות ה’ עמו – להיות איש חינוך העוזר לעם להכיר את עצמו, וכתוצאה מכך להכיר את ה’.
הרש”ר הירש מסביר בפירושו לפרשה (פרק יח, פסוק כא):
“עשיית נסים והגדת עתידות אינן התפקיד העיקרי של נביאי ישראל ואינן תכלית שליחותם. הנביאים אינם אלא כלי שרת בידי ה’, הם מסייעים לעמם להבין את עצמו ואת הליכות ה’ עמו ועם עמי האנושות. הם מגלים לו את פשר ההווה ואת משמעות ציפיותיו לעתיד, כדי לחזק את לבו בעשיית הטוב ולהזהיר אותו מן הרע; וכך הם נוסכים בו אומץ לב ונאמנות לה’ ולתורתו בכל הליכות העתים. זה תפקידם העיקרי של נביאי ישראל, כפי שעודנו גלוי לפנינו בדבריהם. בזכותם נעשה ישראל לעם ההיסטורי המהלך דרך ההיסטוריה בעין פקוחה הצופה את ה’. מה מעטים הנסים הידועים לנו על כל האנשים – מישעיה ועד מלאכי – שרוח ה’ פעמה בלבם ונבואתם מאירה בכל הדורות שלאחריהם, וכל הנסים הללו לא היו תכלית לעצמה אלא כולם עמדו בשירות אותו תפקיד לאומי עליון”.
לסיכום, לפני שאנו מחפשים אנשים השולטים בכל התורה כולה, עלינו לדאוג שמי שיחנך אותנו ואת ילדינו יהיו אנשים שיעזרו לנו להבין את עצמנו, ועל ידי כך נבין את רצון ה’. מי שחושב שקודם יבין את רצון ה’ ואחר כך את עצמו, לא יגיע לתכלית האמיתית.
