כערב יום הכיפורים הוא זמן לבקש מחילה מעל במה זו על הפעמים שאולי לא דייקתי מספיק בדבריו של הרש”ר הירש, איש החינוך והרוח. אין ספק שקטונתי מלרדת לעומק דבריו; בהירותו ומתיקות דבריו, ממתיקים ומנעימים את קיום התורה על עם ישראל כולו הנחשף לאור יקרות זה.
לקראת היום הקדוש, החלטתי להביא ציטוט מדבריו ללא הסבר וללא פרשנות. די בקריאת הדברים הנפלאים כדי לגרום לנו לצאת בריקוד סוחף לקראת היום הקדוש בשירת “מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב”ה מטהר את ישראל” – גמר חתימה טובה לכל עם ישראל.
וכך הם דברי רש”ר הירש (ויקרא כג) בפרשת המועדים:
“חסרה כאן הפתיחה ‘דבר אל בני ישראל’, הנמצאת בשאר המועדים. שכן, זוהי אינה פרשה חדשה לגמרי, מאחר שיום הכיפורים קשור במהותו לראש השנה המהווה הכנה אליו.
אך בעשור וגו’ – ‘רק בעשור לחודש השביעי הזה’ וגו’. כפרה היא מעשה עילאי של חסד מצד האל הכל־יכול, העושה פלא. כפרה מסירה את מה שנעשה, מוחקת את כל עבר החטא, ומבטלת את תוצאותיו הפנימיות והחיצוניות, המביאות השחתה לעתיד החוטא. כפרה גדולה שכזו אינה ניתנת להשגה בכל עת, או כשמבודדים אותה לעצמה, אלא רק ‘בחדש השביעי הזה’: רק מי שתשרי עבורו אינו החודש הראשון והיחיד המקרב אותו אל ה’. רק מי שאצלו תשרי הוא החודש השביעי, והוא מונה את החודשים כיהודי – בחודש הראשון יצא עם אבותיו ממצרים, בחודש השלישי עמד עמהם בסיני וקיבל את תורת חייו מיד ה’ – כך שאצלו כל השנה היא שנה יהודית, רק הוא ימצא כפרה בחודש השביעי של אותה שנה ויזכה בחסד העליון שבן־תמותה יכול לקוות אליו. אך מי שאיננו מכיר לא פסח ולא שבועות, מי שאינו מונה את השנים כיהודי, ואינו מונה את תשרי מניסן, ואף על פי כן מבקש כפרה בתשרי על עבר לא־יהודי, למען עתיד לא־יהודי – הוא מגדף את ה’ ומרמה את עצמו.
אולם גם בחודש השביעי עצמו, יום הכיפורים חל רק ביום העשירי. תחילה צריך אדם לעבור זיכרון תרועה בראשון לחודש. דבר זה מעורר שינוי באורח חייו ומשחרר אותו לחזור אל ה’ (תשובה). תשעה ימים מוקדשים לשינוי זה, כך שבעשור לחודש השביעי ניגש היהודי אל ה’ כאדם חדש במצב חדש של הוויה. רק כך יוכל העשור של החודש להיות לו ‘יום הכיפורים’: ‘יום הכיפורים אין מכפר אלא על השבין’ (שבועות יג.).
בעשור לתשרי התגלתה למשה הבנה בהנהגת הרחמים של ה’. ביום זה הוא מסר לעם ‘לוחות חדשים’ הנושאים את ‘התורה הישנה’. לוחות אלה הביאו את בשורת חסד ה’, בהבטיחם לעם את עתידו – עתיד שזכה בו מחדש לאחר שקיפח אותו בחטא העגל.
ביום זה מוטבע אפוא חותמו ההיסטורי של חסד ה’. ביום זה נתגלה, שגם מי ששקע לשפל המדרגה של החטא יכול לחזור ולזכות באהבת ה’ – על ידי הכרת החטא, חרטה ותשובה. ה’, באהבתו ובכוחו הנסי, יכול למחוק את כל העבר על כל תוצאותיו. יום זה הוא ההוכחה ההיסטורית על הכפרה.
יום הכפורים – הוא היום שכבר נקבע לכך (לעיל טז, כט–לד). הכתוב אינו קורא לו ‘יום כפרה’ אלא ‘יום כפורים’: הוא מביא כפרה על כל סוגי החטאים והעוונות, בשונה ממקום־הכפרה של המקדש, המיועד כל ימות השנה בעיקר לריפוי מוסרי מהתרשלות במילוי חובה (עולה), ומחטאים שנעשו מחמת אי־זהירות וחוסר שימת־לב (חטאת)”.
