במהלך השנה, כל אחד מאיתנו מתפקד בחלקת האלוקים הקטנה שבורא עולם מעניק לו – זה במלאכה וזה בתורה, זו בלמידה וזו בהוראה. אולם ישנן תקופות מיוחדות שבהן נפגשים כולם יחדיו, ואז מתרחשת אחת משתי אפשרויות: או שנוצרת הרמוניה משפחתית אידיאלית, או שמתפתחת “קקופוניה” – מונח שפירושו במילון הוא “צירוף צלילים הצורם את האוזן, רעש צורמני בעיקר בשל אנשים רבים המדברים יחד ואי אפשר להבינם”.
ברוב הבתים היהודיים, ערב פסח מתאפיין בקקופוניה מובהקת. כל בן משפחה עסוק בתחומו – זה בניקיונות וזה בקניות. אם־הבית דורשת ניקיון דחוף של המקרר בדיוק כשבחור הישיבה מחליט שזה הזמן האידיאלי לכוס קפה חמה באמצע הבוקר, ושלא נדבר על תופעת הפלאפונים (הכשרים!) המאפשרים לחברות הכיתה להישאר בקשר גם באמצע ההכנות האינטנסיביות לליל השימורים.
והנה, כל המהומה הזו הופכת להיסטוריה נשכחת ברגע שאב־הבית מתעטף בקיטל בליל הסדר ומתיישב כמלך בראש השולחן המשפחתי. לפתע, כל בני המשפחה דואגים זה לזה, מגלים אכפתיות ויוצרים הרמוניה משפחתית עילאית. המריבות והוויכוחים נמוגים כלא היו, והעיסוק המשותף בסיפור יציאת מצרים, לצד קיום דיני ומנהגי הלילה המיוחד, מאחד את המשפחה שאך לפני שעות ספורות הייתה במצב של מתיחות ופיצול.
כיצד, אם כן, מתחברים להם הניגודים הללו והופכים למציאות כה קוסמת ומרגשת?
בפרשת השבוע ישנו פסוק מיוחד שטומן בחובו היסטוריה ייחודית: וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח (ויקרא פרק ב פסוק יג).
רבינו בחיי מביא כמה פירושים מיוחדים לפסוק זה, ואחד מהם הוא שהמלח, מעבר לטעמו המלוח, מתאפיין ביכולת לספוג נוזלים ולהכרית גורמים מזיקים. במקביל, הוא מעניק כוח קיום ושימור – כפי שניתן לראות בבשר ממולח המחזיק מעמד זמן ארוך יותר. ואף דוחה צמחייה במקומות בלתי רצויים. המלח מגלם בתוכו איחוד של כוחות מנוגדים – אש ומים – המסמלים את מידות הדין והרחמים שבזכותן העולם מתקיים.
ניגודיות, כפי שמלמדנו המלח, אינה בהכרח תופעה שלילית. דווקא במעגל חשמלי, הזרם נוצר מהמפגש בין הקטבים החיובי והשלילי. היכולת לנווט בין כוחות מנוגדים במינון הנכון ובאופן המתאים אינה פוגמת בשלמות, אלא להיפך – היא משביחה ומעצימה אותה.
תובנה זו משליכה ישירות על המשפחה היהודית. טבעם של ילדינו שונה בתכלית, גם בתוך המסגרת המשפחתית האחת. ערב פסח, על כל הכאוס שבו, מביא לידי ביטוי את ה”אש והמים” המשפחתיים. אולם כאשר המשפחה מתכנסת סביב שולחן הסדר – המוקד המאזן והמדויק של המשפחה היהודית – דווקא הניגודיות הזו יוצרת את ההרמוניה המיוחלת והאותנטית.
בית שבו שוררת הרמוניה מתמדת ללא מתח או ניגודיות, חסר באחד המרכיבים החיוניים של המלח המקראי. דווקא בית שחווה קקופוניה בהכנות לפסח יכול לייחל בכנות לרגע הקדוש שבו, בהתקדש החג, יהפוך היכל הבית להרמוניה נפלאה – כזו שאפילו מלאכי השרת והקב”ה בכבודו ובעצמו מגיעים להקשיב למנגינתה המופלאה.
