מבדיקה שעשיתי מתקופת הבחרות שלי, זיהיתי נתון מדהים: דווקא אותם חברים שהיו ה”עפרונות הלא מחודדים” נושאים היום משרות מכובדות ומצליחים מאוד בחיים. ה”שפיצים” של החבורה לא שגשגו כל כך כפי שהיה מצופה מהם.
כתוב בגמרא (נדרים דף פא.) “הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: יזל מים מדליו”. מסביר המהר”ל: “והעוני והענוה הכל עניין אחד”. הענווה מאפשרת לבן אדם להיות כנה בעיני עצמו, העוני והענווה מנטרלים דמיונות שווא, ומעמידים את האדם על המשבצת המתאימה לו.
לאורך ההיסטוריה, היהדות התאפיינה בצניעות ואפילו בעניות. גדולי עולם היו בעיקר עניים, חיו בפשטות ודלות, בכדי לזכור את מקומם ושליחותם עלי אדמות, ולא לתת לעושר והנכסים לבלבל בין העיקר והטפל.
ידועה האמירה: “לא כל מה שנוצץ הוא זהב, ולא כל המראה טלפיו הוא כשר”. המראה החיצוני, גורם פעמים רבות, לטעות תפיסתית לאורך שנים. המראה מעביר מסר, המסר נקלט בזיכרון והמוח פועל על פיו, זאת כאשר התפיסה המחשבתית עם הפרשנות הראשונית מוטעית מתוך אינפורמציה שגויה שהמוח קלט מלכתחילה.
פעמים רבות מורה חושד שתלמיד אמר משפט כלשהו, וגרוע מזה, בתחילת שנה מורים רבים נופלים בפח של האסוציאציה המקשרת בין תלמידים שונים משנים קודמות לשנה הנוכחית ובכך חרצו את גורלו של הנער עוד לפני שהכיר בכלל את המורה, רק בגלל שחיצונית הוא הזכיר בתת־מודע תלמיד אחר.
החובה לחתור למגע אנושי ולהכיר את פנימיות האדם היא קריטית במלאכת החינוך ובחיים בכלל. הנפילה בעולם החיצוני ממראה טלפיים או מזהב מדומה, היא ‘בור ברשות הרבים’. לכן עשו שאל איך מעשרים מלח, כך ניסה לקנות את ליבו של יצחק אביו בשימוש בכלים חיצוניים.
בפרשת השבוע אנו פוגשים את יעקב שחושק ברחל אך לבן מביא לו את לאה. מעניין לראות ממי בסוף קמה רוב האומה, מרחל האהובה או מלאה השנואה?
אומר הרש”ר הירש (פרק כט פסוק לא):
“יש לשים לב לכך, שהגרעין העיקרי של עם ישראל לא יצא מאותה אם, שיעקב – במדה שהתורה מגלה – בחר בה בראש ובראשונה על פי הרושם החיצוני של יופיה הגדול בלבד; הקדוש ברוך הוא לקח דוקא את העלובה והמדוכאה, ועשה אותה לאם הבנים לעמו”.
הילד הלא מחודד בקלמר, הבת הפחות דומיננטית, החבר הצנוע והלא מתבלט, השכנים הפשוטים… מהם תצא תורה! אלו שחיים במציאות הכנה של עצמם ללא עולם דמיוני של עושר שמבלבל ומטשטש את גבולות האמת והשקר, הם עתידים להצליח, מהם תצא תורה והוראה, לא ממי שנראה חיצונית, יפה ומצליח.
