מבואר בספר אוצר היראה על פי ‘ליקוטי הלכות’ למוהרנ”ת מברסלב, שיש טועים לחשוב שגדולי הצדיקים, אין להם עוד מלחמה כלל. אך באמת, אפילו להם, לכל אחד, יש מלחמה גדולה עם בחינת היצר הרע של מעלה, שהוא בחינת מלאך הקדוש, בחינת גבורות ודינים. ומאחר שיש להם עדיין מלחמות, בוודאי שאין כולם שווים, ויש ביניהם מדרגות רבות בלי שיעור, כל אחד, כפי מה שזוכה לשבר את היצר הרע הגבוה שבו, להמתיק את הדין, כך זוכה לאיזו דרגה ומעלה יתרה בהשגה ועבודת השם.
וכן להיפך, יש טועים שסוברים שמי שנפל, חס ושלום, לבחינת הטומאה, כבר אבדה תקוותו מה’, ושוב אין לו טהרה. ובאמת, גם זה טעות גמור. כי אפילו מי שהוא בדיוטה התחתונה, בתכלית השפלות, אפילו ב’היכלין דמסאבותא’, גם שם אין קץ וגבול לאלקותו יתברך. אין מקום ומדרגה שלא יוכל למצוא גם שם את אלקותו יתברך, בבחינת “ומלכותו בכל משלה”.
ואדרבה, לפעמים דווקא כשהאדם בדיוטה התחתונה מאוד מאוד, והסטרא אחרא והטומאה מתפשטין עליו מאוד ורוצין לבלעו לגמרי, חס ושלום, אז דייקא השם יתברך מרחם עליו ושולח לו טהרה וסיוע מלמעלה, כדי שיוכל להחיות את עצמו ולשוב אליו יתברך. וזה מרמז במצוות נגעים, ש”בהרת כגריס טמא, ופרחה בכולו טהור”. כי דייקא לפעמים כשבא לתכלית הירידה, אז הוא תכלית העלייה, ונמשך עליו טהרה ותיקון ממקום שנמשך עליו, אם זוכה לזה.
נמצאנו למדים שהן במרום הדרגות והן בשפלות המצב יש עבודה רבה לאדם, ודבר זה מכונה בספרי הצדיקים “בקיאות בהלכה”. וזו לשון מוהרנ”ת בליקוטי מוהר”ן: שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך שיהיה בקי בזה מאוד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר, בחינת בקי ברצוא, בבחינת עילא. וכן להיפך, שאפילו אם יפול, חס ושלום, למקום שיפול, אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, בחינת “ואציעה שאול הנך”.
ודקדק רבינו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון “בקי”. כי היא בקיאות גדולה מאוד מאוד, שיזכה לידע לייגע עצמו ולטרוח בעבודת ה’ תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוהה יותר, ואף על פי כן אל יפול משום דבר, ואפילו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום.
וכל זה נכון תמיד, ובפרט כעת בזמן ההכנות הקדושות לחג הפסח, שבו מבערים את החמץ שבבית ושבלב. כמה חיוני לזכור וליצוק את המשמעות העמוקה הזו לכל פעולת ניקיון, ולומר לעצמנו: השם יתברך אוהב אותנו ורוצה בעבודתנו, ובכל מצב שנימצא יש משמעות עצומה להשקעה שלנו, בין בעלייה הגבוהה ביותר ובין בירידה הנמוכה ביותר. לעולם לא ננטשנו, ואין מציאות בה נוכל לומר שכילינו את מלאכתנו, כי לגדולתו ואהבתו אלינו אין חקר.
ולכן, המיומנות הזו שנקראת “בקיאות בהלכה”, היכולת לנוע בין המקום הגבוה והמקום הנמוך ולשמר את מלאכתנו, מלאכת שמים, תלויה בקשר האישי שלנו עם אבינו אוהבנו שבשמים.
יהי רצון שנזכה להגיע לחג הפסח הבא עלינו לטובה מתוך הכנה של חיבור אישי אמיתי להשם יתברך, ושנדע לנוע בין העליות והירידות מתוך בקיאות והתמדה בעבודת ה’, ונזכה למצוא את אלוקותו ולהידבק בו בכל מקום ובכל מצב.
