בפרשת השבוע אנו למדים על דרכי הטהרה של הטמא, הנטמא בטומאת צרעת, ואחד מיסודות הטהרה הוא לטבול במים, וכמו שנאמר: “ורחץ במים” (יד, ח).
ובעניין זה של טהרת המים, ומה אנו יכולים ללמוד מזה לעבודה שלנו בכל עת ורגע, כתב המוהרנ”ת בליקוטי הלכות (נטילת ידיים לסעודה ד’, ד’), וזה לשונו:
“כל הטמאים אינם עולים מטומאתן כי אם על ידי מים, וכן אי אפשר לכנוס לשום קדושה כי אם על ידי מים, כגון הכהנים בעבודתם. וכן בבקר בקומו, וכן קודם תפלה ותורה צריכים לטבול או ליטול ידיו במים, וכל זה מחמת שהמים קדמו לכל הבריאה, כמו שאמרו רבותינו ז”ל. נמצא שעיקר חידוש העולם התחיל מן המים, ועל כן שם עיקר שורש הדעת של אמונת חידוש העולם, שעל ידי זה עיקר הטהרה, ורק על ידי זה נכנסים בעבודת ה’, כי זה עיקר יסוד האמונה הקדושה, בחינת בראשית ברא אלקים, שהוא התחלת התורה, וזה עיקר הקדושה והטהרה”.
ובמקום נוסף הרחיב לבאר, כי האמונה בחידוש העולם היא עיקר העבודה של תקופת פורים ופסח. ומשמעות והרחבת הדברים, כפי שכתב שם, היא שאנו חיים בעולם של בריאת יש מיש, וקשה לנו לצייר ולתפוס בשכל, בריאת יש מאין.
אולם אם נתבונן, נראה שגם להבין ולצייר לוגית הליכי בריאה יש מיש זה בלתי אפשרי עבורנו, אלא שהתרגלנו לחיות בתוך מציאות כזו עד שהיא נראית לנו ברורה ומובנת מאליה.
לדוגמה, כאשר אנו רואים אדם זורע גרעין תפוח באדמה, הגרעין נרקב וממנו יוצא אילן נאה ורחב ידיים שמניב עשרות אלפי תפוחים, וכי יש שכל או היגיון שאפשר להסביר עמו תופעה משונה זו?
אולם לזה אנו מאמינים, וכשמספרים לנו את זה, אנו מקבלים אמיתה זו כדבר המובן מאליו. הרי ודאי כך טבע ברייתו וצמיחתו של עץ התפוחים. ואילו לגבי בריאת יש מאין, אנו לא מסוגלים לקבל, להאמין ואפילו לחשוב על זה כדבר אפשרי.
ושורש עניין זה מתחיל במים שקדמו לכל מעשה בראשית, כמובא בחז”ל ובפירוש רש”י. ומהמים ואילך זה בריאת יש מיש, אבל בריאת המים זה יש מאין. נמצא ששם שורש האמונה בחידוש העולם.
הווי אומר, להאמין שברגע מסוים בורא העולם, ה’ יתברך, מקבל החלטה אקטיבית ומחדש ובורא את עולמו. למה? כי כך עלה ברצונו יתברך. ואם אצלו יתברך אפשר לברוא את כל המציאות בה אנו נמצאים יש מאין, זה אומר שהכל אפשרי אצלו יתברך.
לכן המאמין בחידוש העולם חי עם תודעת תקווה רדיקלית, וסמוך ובטוח על הטוב האינסופי של ה’ יתברך, ושיקולי סיבה ותוצאה מעסיקים אותו רק ברמת ההשתדלות, אבל תמיד הוא זוכר שיש לעולם אלוק המחדשו, המשגיח ויכול, כפי שהרחיב בזה רבינו הרמב”ן בסוף פרשת בא.
וכל זה נכון בכל מקום, ובפרט בארץ ישראל, בה באה לידי ביטוי במיוחד הנהגת ההשגחה הפרטית, שמשקפת את נוכחותו המתמדת, האוהבת, האקטיבית של בורא העולם.
יהי רצון שנזכה, יחד עם קיתונות המים של הנקיונות לפסח, לשפוך על נפשנו, רוחנו ודעתנו את המים הטהורים, מימי התקווה והאמונה, שיש יחיד קדמון יתברך, מלך עליון, מלא חמלה ורחמים, אבינו אוהבנו שבשמים, שרוצה תמיד בטובתנו, שתמיד עסוק בלחשוב עלינו מחשבות טובות, רפואות, ישועות ונחמות.
