כמה פעמים בחיים עברה לידינו הזדמנות פז ופספסנו אותה? פעמים רבות מדובר בהזדמנות שהייתה יכולה לשנות לנו את החיים ממש. על מקרה כזה מספר לנו המדרש רבה בפרשתנו: אדם אחד מכר במחיר אפסי את שדהו המוזנחת, המלאה בקוצים וסלעים. לימים, עבר שם וראה שהשדה הצמיחה זיתים, רימונים, גפנים ומיני בשמים. סיפר לו קונה השדה שתחת כל הסלעים שהיו בשדה זרמו מים נפלאים, ולאחר שסידר את השדה וסילק את הסלעים, התגלה המעיין בתפארתו. כך הוא הצליח להצמיח שדה פורייה שכזו.
והנמשל הוא פרעה. בעת היות ישראל במצרים, הוא ראה אותם כבלילה של עבדים פשוטים, אך לפתע בעת יציאתם הוא רואה אותם אחרת: “כך היה פרעה כששלח את ישראל לא היו לפניו כלום, אמרו לו גדולי מלכות: מה עשית? אילו לא היה בידם אלא הבזה לבדה, דיים. ולא עוד, אלא שכמה עשירים היו בהם, כמה חכמים וכמה בעלי אומניות, כמה אנשים ונשים וטף היו, באותה שעה התחיל קורא ווי ווי, ויהי בשלח” (מדרש רבה, פרשה כ’, סימן ב’).
פרעה רואה פתאום את עם ישראל מחולק לשבטיו. פתאום הוא רואה שיש שם היררכיה, שיש שם עם ענק עם סדר מופתי. וכך המשיך הדבר גם במדבר סביב המשכן, כאשר המלאכים נתאוו לדגלים ולסדר הזה של עם ישראל.
אותה שדה חסרת הסדר, בעצם הסתירה את חיותה ויכולת הפריחה שבה. כך ישראל, בהיותם עבדים, הסתירו את העוצמה שבהם. היחס שמצרים נתנה לישראל כמשוללי זכויות גרם להם שלא תוכר העוצמה שבהם.
הדף היחיד שאינו מתחלף בלוח המודעות שבישיבות הוא “לוח הזמנים”. כך קבעו רבותינו: הסדר הוא המפתח להצלחה בחיים. כאשר אנו חיים בבלגן, אנו מאבדים את היכולת להגיע אל באר המים החיים השוקקים בקרבנו פנימה.
דווקא אותם אנשים גדולים שעסוקים באינספור עיסוקים מוצאים את הזמן גם לדברים הקטנים – גם ללמוד דברים לפי סדר, גם לתת מענה לצרכים רבים. כי הסדר הוא בראש מעיינותיהם, עיין ערך מרן הגר”ח קנייבסקי זיע”א, שהספיק באותן 24 שעות שיש לנו פי כמה מכולנו יחד.
בשבוע זה, בו חל ט”ו בשבט, שנפסק להלכה שלא אומרים בו תפילת ‘תחנון’, לא מספידים בהלוויות ולא צמים, המשמעות ההלכתית של היום היא בתחום החקלאות. שהרי קיימות מצוות שונות הנקראות “מצוות התלויות בארץ”. מצוות אלו תלויות במחזור היבול השנתי, ויש חשיבות רבה לשאלה היכן מתחילה ומסתיימת השנה החקלאית. התאריך ט”ו בשבט מציין למעשה את “ראש השנה החקלאית” של גידולי המטעים.
עדיין צריך להתבונן ולהבין שלמרות שהחג בעצם הוא ‘חג לאילנות’, יש לו משמעות עצומה עבורנו. ראשית, זו הזדמנות נהדרת לעצור ולומר תודה לבורא עולם על השפע של הפירות שהוא מעניק לנו. אבל נשים לב לנקודה מעניינת נוספת: חכמינו בחרו דווקא בתאריך זה בשל העובדה שבארץ ישראל, ובאזור הים-תיכוני בכלל, עונת הגשמים מתחילה בתקופת חג הסוכות. בדרך כלל, עד ט”ו בשבט כבר יורד רוב הגשם השנתי, “ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה”.
זאת אומרת, חז”ל נותנים ביטוי לסדר של השנה, לתאריכים ולמתרחש בהם, ולכך נקבע היום הזה דווקא. כאשר אנו רוצים לסגל לעצמנו דרך של הצלחה, הבסיס לכל זה הוא הסדר שלנו בחיים – לוח הזמנים. אדם שחי בלי סדר, יתכן שהוא מפספס את מקור חיותו והצלחת חייו, שמסתתר בבלגן תחת קוצים וסלעים.
