השבוע נפתח בסדרה של ארבעה טורים העוסקים במקצועות מפתח בעולם החינוך: המטפל הנפשי (פסיכולוג או עו״ס קליני), היועץ החינוכי, המורה (מקצוע ההוראה), והמחנך. כבר כאן יש לציין שתפקידם של המורה והמחנך בדרך כלל מתכנס לדמות אחת, אך לפעמים זה רק בכותרת ולא בפועל.
הטור הזה יעסוק בתפקידו של המטפל הנפשי.
כאשר ילדינו נתקלים בקשיים רגשיים או/ו התנהגותיים שאינם במסגרת הידע של צוות בית הספר, עלינו לשקול פנייה לטיפול נפשי מקצועי. לעיתים ההצעה תגיע מהצוות החינוכי, לעיתים מדובר על אתגרים שצוות חינוכי אמיתי אמור לדעת לסייע בהם, אך בחלק מהמוסדות יש חוסר בידע חינוכי של פיתוח מיומנויות חברתיות-רגשיות, ולכן בחירת מוסד חינוכי היא גם חלק מהסיפור.
אולם אם נחזור למצבים שבאמת דורשים טיפול, החלטה זו מלווה לעיתים בהתלבטויות. כיצד נשלב בין החינוך הראוי עבורנו לבין הגישות הטיפוליות המודרניות? איך נתמודד עם החשש מסטיגמה כלפי הטיפול וסטיגמות חברתית? והאם טיפול בכלל עוזר?
התמודדות עם סטיגמות כלפי טיפול נפשי היא אתגר משמעותי. חשוב להבין שבקשת עזרה היא סימן לחוזק, לא לחולשה. כדאי לשתף אנשי אמון בסביבתכם ולהסביר את חשיבות הטיפול. זכרו, בריאות הנפש חשובה לא פחות מבריאות הגוף, ודאגה לה היא מצווה של “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”. ניתן גם להיעזר ברב או דמות משמעותית עבורכם שיכולים לתת גיבוי ולגיטימציה לתהליך הטיפולי. תמיכה סביבתית זה תמיד טוב.
האתגר המרכזי בשימוש בכלי הטיפולי נובע מהתנגשות אפשרית בין גישות טיפוליות מסוימות לבין ערכים יהודיים. למשל, גישות פסיכולוגיות המבוססות על ה״אני״ עשויות לעודד אינדיבידואליזם קיצוני, המנוגד לתפיסה היהודית של ציות לציווי האלוקי. דוגמה לכך היא מטפל המעודד מתבגר להתמקד אך ורק ברצונותיו האישיים, מבלי להתחשב בהלכה, או בהשלכות על משפחתו.
אולם, אין פירוש הדבר שעלינו להימנע מטיפול נפשי. להפך, עלינו לחפש דרכים לשלב את הטיפול עם ערכינו.
הנה כמה עקרונות מנחים:
בחירת גישה טיפולית מתאימה: חפשו מטפלים המשלבים טכניקות התנהגותיות-קוגניטיביות ומכבדים את הערכים שלכם. שימו לב שאת תהליך הטיפול כדאי לחבר עם משמעות ויצירת חלום, מה שפחות קיים בעולם הטיפול.
שילוב רפלקציה ואמונה: תהליכי התבוננות פנימית ורפלקציה יכולים להשתלב היטב עם עקרונות האמונה. אלו כלים חינוכיים בעיקרם שמטפל יכול להשתמש בהם כחלק מהטיפול.
מעורבות משפחתית: שילוב המשפחה בתהליך הטיפולי חיוני להצלחתו.
סבלנות והתמדה: הטיפול הנפשי הוא תהליך הדורש זמן. תנו לטיפול את הזמן שלו בלי לדחוק את הקץ.
חיזוק זהות יהודית: שלבו לימוד תורה, תפילה והשתתפות בחיי הקהילה כחלק מהתהליך הטיפולי. הנפש צריכה להתמלא בטוב.
שיתוף פעולה עם רבנים: במיוחד בקהילה החרדית, כאמור לעיל, שיתוף פעולה עם רבנים יכול לתרום משמעותית לתהליך הטיפולי, במיוחד למי שעבורם הם דמות משמעותית.
מרכזי ייעוץ תורניים: ישנם מרכזים המשלבים טיפול מקצועי עם הכוונה דתית. מומלץ לפנות למרכזים אלו בסוגיות ייחודיות בהן הם מתמחים.
איך אמור להיראות הטיפול הנפשי?
טיפול אפקטיבי הוא תהליך מובנה ומותאם אישית. הוא מתחיל באבחון מקיף של הקשיים והצרכים של המטופל. לאחר מכן, מגבשים תוכנית טיפול עם יעדים ברורים. הפגישות הטיפוליות כוללות שיחות, תרגילים ומשימות שמטרתם לפתח מיומנויות התמודדות, לשנות דפוסי חשיבה לא יעילים, ולחזק את הביטחון העצמי. בהקשר היהודי, הטיפול עשוי לכלול גם אלמנטים של חיזוק אמוני. חשוב שהמטפל יהיה קשוב, אמפתי ומכבד את ערכי המטופל ומשפחתו.
חשוב לזכור שחינוך איכותי, המשלב ערכים עם התייחסות לצרכים הרגשיים של הילד, יכול לשמש כגורם מגן או מסייע בהתמודדות עם אתגרים נפשיים. לדוגמה, בית ספר המשלב תוכנית לפיתוח מיומנויות ובתוכה ויסות רגשי, יכול לעזור לתלמידים להתמודד עם לחץ וחרדה.
וכאן חשוב להדגיש: טיפול נפשי עוסק בסבל אנושי ובשאיפה לרווחה נפשית ואינו עוסק בערכים, אך יחד עם זאת אנחנו כהורים יכולים לחזק את הטיפול עם חינוך לערכים יהודיים ולדאוג שהטיפול לא יסתור אותן. הגישות הטיפוליות עצמן לא עוסקות בערכים אך מטפל דתי ידע כנראה לחבר ולגשר את הטיפול לערכים שלכם.
עם זאת, חשוב להדגיש: אין להתפשר על איכות והכשרת איש המקצוע. מטפל שלא עבר הכשרה מסודרת עלול לגרום נזק רב במקרה של אתגר נפשי אמיתי. תמיד בדקו את הכשרתו ורישיונו של המטפל.
בטור הבא נעסוק בתפקידו של היועץ החינוכי ונראה כיצד הוא משתלב במערך התמיכה הכולל בילדינו.
בהצלחה!
