הורים מסוימים דוגלים בשיטת ״שרק לא יפריעו״ ואחרים חייבים את העזרה הקריטית ומביאים את הקשר עם הילדים למתח גבוה לקראת פסח. האמת היא שניתן, תמורת השקעה, לקבל שיתוף פעולה של מתבגרים ואפילו שותפות וסיפוק.
הנה כמה שלבים שיובילו אתכם להכנות לחג בצורה מיטבית:
1. קנו דברים טעימים לאספה עם הילדים. לא להגזים, אבל שתורגש שזו מסיבת היערכות לפסח.
2. התייחסות כללית לכל הנושא: חשבו שנייה באיזה מקום הייתם רוצים לסייע? במקום עם בלגן, לחץ וצעקות? או במקום עם מוסיקה, כיף, פרגון ושלווה? בקיצור, קצת עבודה עצמית כדי שיהיה נעים לידנו. המתחים והלחץ סוחטים מילדים אנרגיות, והפניות שלהם לעזור יורדת.
3. במסיבה פותחים בהצהרת כוונות: כל אחד אומר מה הציפיות שלו מההיערכות לפסח. זרמו גם עם הקטנים יותר. העיקר שכולם ידברו. מי שמדבר – רואה את עצמו חלק מהסיפור. כדאי מאוד לקיים את המסיבה בזמן טוב כשכל המתבגרים זמינים. כרטיס כניסה למסיבה: חמש רעיונות שכל אחד מביא ל”איך להכין את הבית לפסח בצורה יותר טובה מבעבר”.
4. שלפו רשימת מטלות ברורה של כל מה שצריך לעשות בבית לפסח. עברו על הרשימה עם הילדים, בדקו מה חסר בה ומה אולי מיותר וסגרו את הרשימה איתם יחד.
5. הגדירו יחד עם הילדים כמה “נקודות” שווה כל מטלה, למשל ניקוי ספרייה גדולה 5 נקודות, והכנת אוכל לקטנים 2 נקודות. אין נכון ולא נכון אבל הילדים צריכים להסכים על הניקוד הזה ולהבין שיש משמעות אמיתית לניקוד.
6. עכשיו מעבירים את הרשימה בין הילדים, וכל ילד בתורו בוחר משימה אחת. הרשימה מתחילה לעבור אצל הקטנים, מהם לגדולים עד שמגיעה להורים (ומתחילים שוב סבב). הגדירו לילדים שאפשר ומומלץ לעשות משימות במשותף (ובטח משימות “קשות” עם הרבה נקודות), ואם יש שני ילדים שמעוניינים להיות צוות קבוע, זה יהיה ממש נפלא.
7. ההורים מראים בתמונה פרסים או דברים טובים שהילדים רוצים, כשלכל אחד מהפרסים יש מספר נקודות שהוא “שווה” (כדאי לאסוף מודיעין אצל הילדים מראש… מה הם היו רוצים וכמה זה “שווה”). הפרסים לא צריכים להיות גדולים. רוב המוטיבציה כאן באה מהבחירה, המשמעות וההכוונה העצמית. הפרסים נועדו רק בשביל לתת עוד מוטיבציה חיצונית לרגעים הקשים.
8. במוצאי החג הראשון של פסח, עושים אספת סיכום, וכל ילד שעומד במטלות שלו, מקבל את הפרס שהוא בחר מראש לפי מספר הנקודות שלו.
9. כמו תמיד – רפלקציה. כשרוצים להטמיע ערכים באופן של ״גם כי יזקין לא יסור ממנה״ (שהמוטיבציה לא תהיה חד פעמית) חשוב מאוד שבאספה מלבד הוקרה חיצונית, חשוב יותר לתת לילדים במה לשתף ברגעים היפים, ברגעים המאתגרים, ובעיקר באלו כוחות הם השתמשו כדי להתגבר על האתגרים, מי עזר להם, מה יכול לגרום להם לרצות לעשות את זה שוב, ואיך התחושה אחרי שהכל הסתיים. שאלות פשוטות שכשילד עונה עליהם בעצמו הוא מטמיע בתוכו את השינוי, והטמעת ערך השותפות, האחריות והאכפתיות נטמעים יחד עם המסוגלות באופן של ״על פי דרכו״.
10. עשו לעצמכם תזכורת לכך שבכל יום נתתם לפחות שלוש מחמאות איכותיות לכל ילד: תואר (״משה, אתה עקבי ויסודי״), מעשה ספציפי (״לא עזבת את הספרייה עד שסיימת״), אישי-רגשי (״זה מאוד ריגש אותי לראות את האחריות שלך״), והשלכה לעתיד (״בכל דבר שהוא יעשה – הוא יצליח כי הוא יסודי ועקבי״).
11. וביקורת, אם יש, לתת לפי הטור הקודם שעסק בביקורת, ולמעט עד כמה שניתן. הטיפ שאני נותן הוא שעל כל ביקורת צריכים שלוש מחמאות. שמרו על זה וכמות הביקורות תרד באופן מיידי.
בהצלחה!
