ההפטרה שתיקרא השבת בבתי הכנסת שייכת לפרשת פרה. היא לקוחה מנבואת יחזקאל (לו), ועוסקת בטהרה וגאולה, תוך הדגשת חסד ה’ כלפינו. כמה עניינים בה נוגעים למציאות חיינו באופן ישיר, כנבואות המתגשמות והולכות לנגד עינינו.
תחילה מצביע הנביא על חטאי העם העיקריים. שפיכות דמים ועבודה זרה הביאו להגליה מן הארץ. בגלות עצמה החטא הגדול של העם הוא חילול ה’. הגאולה תגיע מחמלת ה’ על שמו המחולל, לא מתוך זכויותיו של העם. אחריה ייתן לו ה׳ לב חדש ורוח חדשה.
תיאור הארץ השוממה ההופכת למעובדת עם שיבת עם ישראל אליה מתחבר בקלות למה שאנו מכירים מהמציאות שלנו: הארץ מעובדת בצפיפות, ולחקלאות הישראלית הישגים רבים. כשקוראים את תיאורי הביקור של מארק טווין בארץ בסוף המאה הי”ט, בספרו ‘מסע תענוגות לארץ הקודש’ ומשווים אותם למה שאנו מכירים, אין די להשתוממות על התמסרותה מחדש של הארץ לבניה. הגליל שמארק טווין ראה, אפילו חלק הארץ הפורה הזה, נראה לו כשממה ריקנית וראויה בקושי למגורים. היום הגליל פורח. כן, גם אחרי המלחמה. צאו וראו בעיניכם.
הנביא ישעיהו (מט) מדבר על הצפיפות בארץ ישראל העתידית כדבר מבורך, העומד בניגוד לשממה רבת השנים שהארץ היתה שרויה בה “כי חרבתיך ושממתיך וארץ הריסתך כי עתה תצרי מיושב…”. וכך גם מתנבא יחזקאל על המון העם, צאן אדם, שימלא את ירושלים במועדיה. גם את זה זכינו לראות בעינינו. מה לנו להתלונן על צפיפות, היא ביטוי מובהק ומשמח של הגאולה.
לצערנו, גם את חטא חילול ה’ המתבטא בקריאה “עם ה׳ אלה, ומארצו יצאו?!” אנו מכירים. לאנשים יש ציפיות מבני תורה, ולא תמיד הן מתגשמות. הקב”ה הוציא אותנו מהגלות מתוך דאגה לשמו המחולל. האם הוא ממשיך להתחלל גם בארץ, ולא רק על ידי מי שאינם שומרים תורה ומצוות?
לצד הנבואות על ההתחדשות והצמיחה הגשמית (שזכינו לראות בעינינו בלי ספק), מתנבא יחזקאל על בריאת בריות חדשות, בעלות לב בשר תחת לב אבן. אולי גם זה מתחיל להתגשם ואיננו רואים עדיין? הבה נתפלל שהדבר יהיה במהרה בבחינת “הטוב הנראה והנגלה”, כמו הביטוי החב”די היפה. אין דבר שאנו זקוקים לו יותר מהתחדשות רוחנית.
הכותב הינו ר”מ הלכה ומנהל חינוכי, ישיבת ‘משמר התורה’
