הרמח”ל בספרו דרך ה’ (חלק א פרק ב) מבאר, שתפקידו של האדם בעולם הוא לרכוש שלמות, עד שנגיע לדבקות בבורא יתברך, “שהוא מקור השלמות”. זוהי דבקות בעולם הזה וקירבה עצומה לעולם הבא.
אך מהי אותה שלמות?
מבאר הרב אריה שכטר זצ”ל: תינוק הוא יצור תלותי לגמרי, שאינו מסוגל להשיג את צרכיו בעצמו. הוא נזקק לעזרה בכל צעד ושעל – שיישאו אותו, שיאכילו אותו, שירחצו אותו. אולם, ברגע שהוא מתבגר ומתחיל ללכת בכוחות עצמו, הוא מתחיל לחיות חיים עצמאיים, ולאט לאט נעשה יותר ויותר מושלם. ככל שהאדם פחות תלותי, כך הוא מושלם יותר.
ומיהו שיא השלמות בעולם? הלא הוא הקדוש ברוך הוא, שהינו בלתי תלוי לחלוטין.
הבורא יתברך רצה שנידמה לו ונידבק בו, ולכן העניק לנו את מתנת הבחירה החופשית. לדוגמה, אדם הנמצא בבית האסורים אינו יכול לבחור איזו ארוחה יאכל היום ומתי יאכל, ואין לו שום אפשרות בחירה. אדם כזה אינו יכול לחוש סיפוק אמיתי ממה שהוא אוכל.
כך גם אצלנו. כשאדם בוחר מרצונו החופשי בטוב, הוא דומה לאדם שעמל וטורח, ואז הוא יכול לחוש סיפוק ועידון אמיתי. על ידי הבחירה בטוב, הוא נעשה משוחרר ועצמאי מתאוות העולם הזה, ואינו תלוי עוד באחרים – וזוהי השלמות האמיתית.
מוסיף הרמח”ל, שככל שהאדם הולך ומתגבר, ועומד בעוד ועוד מבחנים, כך הוא הולך ומשתלם, ונעשה יותר ויותר שלם, עד שמגיע לקרבת ה’ נפלאה.
אם ניקח רעיון נשגב זה אל חיי היומיום שלנו, כאנשים עמלים המתפרנסים בזיעת־אפם, החוזרים הביתה בערב, עייפים אחרי עוד יום עבודה מתיש – הדבר היחיד שאנו חושבים עליו הוא לשבת עם כוס קפה מהביל על הספה, לעבור קצת על החדשות, לקרוא איזה ספר או סתם למרוח את הזמן. אבל כאן נכנסת לתמונה האפשרות של הבחירה שלנו, שיכולה לשנות את חיינו מקצה לקצה.
יש לנו את האפשרות לבחור ללכת לשיעור תורה או ללמוד בחברותא, ולהכניס את אור התורה לתוך חיינו, להראות כמה אנו מתגעגעים לדף הגמרא או לספר השולחן ערוך. על ידי שנבחר מרצוננו בטוב, נזכה להגיע לשלמות, כי בחרנו בכך בעצמנו, ויצמח מכך סיפוק עצום לאין שיעור. וכך, על ידי הבחירה בטוב, נוכל להגיע לקרבת ה’ נפלאה, בבחינת “ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם – חיים כולכם היום”.
הכותב הינו ראש קהל ‘אחוות תורה’ גילה ירושלים
