השבת נקרא את פרשת פרה לצד פרשת השבוע. המשנה ברורה בסימן תרפ”ה מציין שזמן שריפת הפרה האדומה, בתקופת מסעם של בני ישראל במדבר, היה סמוך לחודש ניסן. זאת כדי שיוכלו להיטהר באפר החטאת מיד לאחר הקמת המשכן, ובכך יתאפשר להם לקיים את מצוות הפסח בזמנה. לכן אנו קוראים את הפרשה בתקופה זו של השנה כתפילה לקב”ה שיגאלנו במהרה.
כאשר אנו מתבוננים בעניין הטהרה, עולה שאלה פנימית עמוקה הקשורה להכנות לקראת חג הפסח המתקרב: אנו ובני ביתנו נוהגים במסורת יהודית מפוארת לנקות ולקרצף את בתינו לקראת החג, וישנן נשים צדקניות המתחילות במלאכה זו כבר בסיום חג החנוכה.
והדבר מעורר תמיהה – הרי חג הפסח נמשך שבעה ימים בלבד, ואף שיש בו איסורי תורה המצדיקים הכנה של יום או יומיים, בפועל אנו עדים לכך שההכנות מתחילות לפחות שלושים יום לפני החג. מה הטעם להשקעה כה גדולה זמן רב כל כך לפני בואו?
בתפילות הנאמרות בעת בדיקת חמץ וביעורו משולבים רעיונות רוחניים עמוקים, אך ישנו מוטיב מרכזי החוזר על עצמו: ביעור החמץ מסמל את ביטול יצר הרע (כפי שמופיע בזוהר). מה הקשר בין חמץ ליצר הרע? הקשר אינו נעוץ בלחם עצמו אלא בתהליך הביטול, באותה יראה שאנו מפתחים בלבנו מחשש לעבור על איסור חמץ. ככל שאנו משקיעים יותר בביעור החמץ, אנו למעשה מעמיקים את מחשבתנו ולבנו בקיום המצווה.
מכאן נובעת גם החשיבות של הנשים הצדקניות המנחילות לבני ביתן את אהבת התורה דרך ההקפדה והיראה מאיסור חמץ (אגב, חשוב לעתים להזכיר בבית את גבולות האיסור המקוריים כדי שלא נמציא חומרות חדשות מלבנו ונכשל ב”בל תוסיף”).
רש”י מפרש את טעם קריאת פרשת פרה: “להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהם בטהרה”. כלומר, תכליתה להזכיר לעם שזוהי תקופת הכנה לטהרה לקראת העלייה לרגל בחג הפסח, כפי שהיה נהוג בזמן שבית המקדש היה קיים. המסר: להתמקד בתהליך ההכנה!
כאשר אנו עוסקים בפרשיות המשכן, ראוי לשים לב לעובדה שהמשכן לא היה מיועד להיות משכן הקבע להשראת השכינה. הרי בני ישראל היו אמורים להיכנס לארץ ולבנות מיד את בית המקדש (אלמלא חטא המרגלים). ואף על פי כן, העם תרם והשקיע את מיטב משאביו במשכן ה”זמני” כביכול, כפי שמתואר בפרשה: “והמלאכה הייתה דיים לכל המלאכה” – דבר המעורר פליאה.
הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ”ל מבאר זאת בספרו “אמת ליעקב”: “בא וראה יקרות וחביבות המצווה, שהרי כמה כסף וזהב ואבנים טובות וכדומה נשתקע בבניין המשכן, וכמה חודשים יגעו בעשייתו, ובאמת לא היו צריכים אותו אלא חודשים אחדים אלמלא חטאו במרגלים והיו נכנסים תיכף לארץ ישראל והיו בונים בניין של אבנים. והרי נמצא שכל יגיעתם הייתה רק לקיום מצוות ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’, ומכיוון שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות וצריך אתה להיזהר במצווה קלה כבחמורה, אם כן לכל מצווה ומצווה צריך הוא להיות יגע כל כך ובמסירות נפלאה ככל חכמי לב הללו שיגעו להקים את המשכן”.
גם מפרשת ויקהל וגם מפרשת פרה עולה מסר חיוני לחיים בכלל, ולהכנות לפסח בפרט: המטרה הסופית חשובה מאוד, אך החשיבה וההשקעה בדרך אל המצווה חשובות לא פחות מהמצווה עצמה.
כאשר אנו עמלים לקראת חג הפסח בניקיונות שחלקם אולי אינם מוגדרים מפורשות בשולחן ערוך (שהרי אבק אינו חמץ), עלינו לזכור שכל עוד הדבר נעשה לשם הכנה למצווה – הדרך עצמה הופכת להיות חלק מהמטרה, בדומה למשכן ולפרשת פרה.
