שיתוף

דיבורים אסורים – פרק 1 – כיצד נימנע משמיעת דיבורים אסורים בעבודה

פער השפה בין התרבות היהודית שבה אנחנו מנהלים את חיינו ובין התרבות המערבית השוררת ברחוב ובה אנו נפגשים במקומות העבודה, עלול להציב אתגר משמעותי הפוגע מעבר למילים, גם בטהרת הנ

שיתוף

השפה שמשתמשים בה במקום העבודה שלי, כולל בשיחות סתמיות ורגילות, היא פשוט מזעזעת. אפילו האנשים התרבותיים ביותר אינם מסוגלים להוציא מהפה משפט בלי כמה מילים שאני ממש לא מעוניינת לשמוע. להיות חשוף לשפה כזו יום אחר יום, בהכרח מקהה את סף הרגישות שלי לצורת התבטאות כזו.

>> זה נכון גם בנוגע למושגים שאני שומעת בשיחות שעמיתיי מנהלים ביניהם. אנשים משתפים זה את זה בפרטים על מערכות היחסים האישיות והאינטימיות שלהם, ובעיניי זה פשוט מטורף. כל הזמן אני טורחת להזכיר לעצמי שמה שהאנשים האלה מדברים עליו הוא לא נורמלי, לפחות לא בסטנדרטים של העולם שלי, ושבמערכות יחסים יש הרבה יותר מכפי שהם מתארים. החיים שלהם כל כך שונים משלנו! אני המומה לשמוע כיצד אנשים מעבירים את זמנם הפנוי, ואיך הם מדברים זה על זה.
 

בסביבת עבודה חילונית אנו עשויים להיחשף לצורות ביטוי הזרות לרוחו של יהודי שומר מצוות: החל משפה בוטה וגסה, רמיזות מיניות, ובקיצור – מה שחז”ל כינו “ניבול פה”, וכלה בדיבור לעגני, מלגלג ומשפיל על הזולת, וסוגים שונים של לשון הרע ורכילות.

בין אם מדובר בניבול פה ובין אם בלשון הרע, קיים איזון שברירי בין הצורך לשמור על מערכת יחסים טובה במקום העבודה עם עמיתים שזה סגנון דיבורם, ובין הקפדה מתבקשת שלא לעבור על ההלכה.

דוגמה לאיזון כזה נוכל לקבל מהדרכתם של חז”ל בתחום שונה. כך נאמר במשנה (גיטין ה ט): “מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל לֹא תָבֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ… וְכֻלָּם לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם”.

כלומר, אישה רשאית להשאיל לשכנתה כלים המשמשים להכנת מזון, אף שייתכן שאותה שכנה איננה שומרת על הלכות שמיטה, והיא עלולה להשתמש בכלים הללו להכנת מאכלים שיש בהם איסור. שכן אף שההלכה אוסרת לסייע לחוטאים, במקרים מסוימים הדבר הותר “מפני דרכי שלום”, כלומר מפני הצורך לשמור על יחסים תקינים ואדיבים עם סביבתנו. מסיבה זו מתירה ההלכה להניח שאותה שכנה תעשה שימוש מותר בכלים שהשאלנו לה. עם זאת, כאשר אותה שכנה מבקשת לסייע לה בפועל בעיבוד והכנת המאכלים האסורים – זאת כבר לא נוכל לעשות.

מכאן אנו למדים הנחיה כללית יותר: אף שהצורך לשמור על “דרכי שלום” ולקיים יחסים טובים עם סביבתנו יכול לאפשר לנו מרחב פעולה כלשהו, גם למרחב הזה יש גבולות גזרה הלכתיים ברורים. 

ובחזרה לנושא שלנו: חכמינו הסתייגו בחריפות מדיבור גס מכל סוג שהוא, והתריעו מפני תוצאותיו העגומות. לפיכך, לצד הרצון המובן להיות נחמדים לעמיתינו והצורך לשמור על יחסים טובים במקום העבודה, עלינו לעמוד על המשמר ולוודא שאיננו חוצים קווים אדומים מבחינה הלכתית.
>> השימוש בשפה גסה במקום העבודה היה תמיד אחת הבעיות הקשות מבחינתי. לעיתים התמזל מזלי לעבוד עם אנשים מבוגרים ושמרנים יותר, שהיו רגישים מעט יותר למוצא פיהם, אך רוב הזמן הדיבור המכוער והגסויות יצאו מכלל שליטה. לצערי לא מצאתי שום פתרון לכך. לא היה לי נוח לבקש מאנשים לשנות את סגנון הדיבור שלהם עבורי, ולמען האמת – גם אם הייתי מבקש זאת, לא נראה לי שהם היו מסוגלים לכך!

למאמרים נוספים של

למאמרים אחרונים

דילוג לתוכן