“אמא, יש לי שאלה שקצת מביכה אותי”, אומרת ילדה בת השתים-עשרה, ומיד משתתקת. “אבא, אני צריך לספר לך משהו אבל אני מפחד שתכעס”, לוחש הילד בן העשר.
הורים יקרים,
רגעים כאלה הם צמתים קריטיים בקשר שלנו עם ילדינו. התגובה שלנו ברגעים אלו עשויה לקבוע האם הם ימשיכו לשתף אותנו בעתיד.
כאיש חינוך שעבד עם נוער בסיכון הרגלתי את עצמי לא להזדעזע או להתרגש משום דבר. עזרה לי תקופה קצרה בה עבדתי בכלא בשבתות בצעירותי, זו ״נתנה״ לי את הזכות לומר לבני הנוער שבחנו אם ניתן לספר לי משהו, ש״כל עוד לא עשית רצח עם – אתה יכול לדבר איתי״.
כהורים וכאנשי חינוך אנחנו צריכים לסגל לעצמנו את ההכרה בכך שאוזן קשבת היא מתנה יקרה יותר מעצה טובה. בעולם של היום, כשהילדים שלנו מוצפים במידע ובהשפעות מכל עבר, היכולת שלהם לדבר איתנו בפתיחות היא קו ההגנה החשוב ביותר שלהם בפני נפילות.
אך כיצד יוצרים דיאלוג פתוח ואמיתי? איך מייצרים אווירה שבה הילדים מרגישים בטוחים לשתף אותנו בכל – גם בדברים שקשה להם לדבר עליהם?
הצעד הראשון הוא להקשיב באמת. לא רק לשמוע, אלא להקשיב – בלי לשפוט, בלי למהר לתת פתרונות, ובלי להיבהל ממה שאנחנו שומעים. כשילד משתף אותנו במשהו קשה, התגובה הראשונית שלנו קריטית. “אני שמח שסיפרת לי”, “זה דורש אומץ לדבר על זה” – משפטים כאלה פותחים את הדלת להמשך שיתוף.
הצעד השני הוא לתת לגיטימציה לרגשות. ילד שמרגיש שכל רגשותיו מקובלים – גם הכעס, גם הפחד, גם הקנאה – ילמד לבטא אותם בצורה בריאה. חשוב להבחין: הרגש תמיד לגיטימי, גם אם ההתנהגות שנובעת ממנו דורשת תיקון. בזה שאתם מכירים ברגש זה ממש לא אומר שאתם מסכימים עם הפעולה השלילית לפעמים שנבעה ממנו.
הצעד השלישי הוא ליצור הזדמנויות לשיחה. לפעמים דווקא ברגעים השגרתיים – בנסיעה ברכב, בהליכה משותפת, או בזמן ארוחת ערב – נפתחים הדיאלוגים המשמעותיים ביותר. חשוב לייצר את ההזדמנויות האלה באופן קבוע ושהן יהיו טבעיות ומאפשרות.
חשוב במיוחד להיות זמינים כשהילדים רוצים לדבר, גם אם זה לא הזמן הנוח ביותר עבורנו. ילד שמרגיש שדוחים אותו כשהוא רוצה לדבר, עלול שלא לנסות שוב. אם באמת אי אפשר עכשיו, חשוב לקבוע זמן מוגדר – ולעמוד בו.
נקודה קריטית נוספת היא היכולת שלנו לדבר גם על נושאים מורכבים. כשילד שואל שאלה קשה או מביכה, התגובה שלנו צריכה לשדר: “זו שאלה לגיטימית, ואני שמח שאתה שואל אותי”. גם אם איננו יודעים את התשובה, עצם הנכונות לדון בנושא חשובה. לפעמים כדאי ללכת איתו יחד לשאול איש מקצוע וכך הוא ילמד איך פונים לייעוץ, שזו מיומנות חשובה מאוד.
לפעמים דווקא השיתוף שלנו בהתלבטויות ובקשיים (באופן מותאם לגיל כמובן) יכול לפתוח פתח לדיאלוג אמיתי. כשילדים רואים שגם לנו יש התמודדויות, ושאנחנו מוכנים לדבר עליהן, הם מרגישים בטוחים יותר לשתף בשלהם.
זכרו: דיאלוג פתוח אינו מחליש את הסמכות ההורית – הוא מחזק אותה. ילד שמרגיש שהוא יכול לדבר עם הוריו על הכל, יפנה אליהם גם ברגעי משבר ואתגר. הוא ידע שיש לו כתובת בטוחה, מקום שבו יקבל הכוונה מתוך אהבה והבנה. וזו מהות תפקידנו כהורים.
בנוסף, ילד שמרגיש שמקשיבים לו, ילמד גם הוא להקשיב וזו השקעה שתניב פירות לאורך שנים בזוגיות, בהורות, ובקשרים חברתיים נוספים.
בהצלחה!
שניאור
