למרות שאנו נתקלים פעמים רבות בסביבה 'ידידותית' לדיבורי לשון הרע, אם כרכילות ואם כביקורת קטלנית על אנשים אחרים. חשוב שנזכור שאין זו גזרת גורל. אנשים רבים, מרגישים בליבם פנימה שלא זו דרך החיים הנכונה. אך לא תמיד יש בידם לחולל שינוי ולפעמים אנשים פשוט 'זורמים' עם צורת ההתנהלות בשיחות המשרד ונסחפים ללשון הרע ורכילות גם כאשר אלו ממש מעכירים את האווירה ועושים להם רע על הלב.
>> המקרה הבא הוכיח לי שכדי שהמסר שלך יעבור, אין צורך להיכנס למגננה או להטיף לאחרים בגנות הרכילות. במשרד שלנו הייתה עובדת שלא זכתה לאהדה רבה. היא הייתה טיפוס קשה ועוקצני, והצטיירה כמי שלא תהסס לתקוע לך סכין בגב. בשלב מסוים הייתי צריכה לעבוד איתה על פרויקט כלשהו, שבו הייתי זקוקה באמת למומחיות שלה. היא הייתה מאוד סבלנית איתי, הסבירה לי את הדברים הבסיסיים שהייתי צריכה לדעת, ולמדתי ממנה המון. גם אם הייתה בה עוקצנות כלשהי, היא לא כוּונה כלפיי באופן אישי. מי יודע, ייתכן שהיא פשוט לא ראתה בי איום. בכל אופן היא הייתה בסדר גמור איתי, ואני הפקתי תועלת רבה מהעזרה שלה.
>> לאחר תקופה ישבתי עם כמה מעמיתיי, ומישהו דיבר באופן מזלזל על אותה אישה. הוא פנה אליי ואמר: "את הרי היית צריכה לעבוד איתה, נכון שהיא נוראית?" עניתי לו: "אתה יודע, האמת היא שלמדתי ממנה המון ואני חייבת לה תודה גדולה על העזרה שלה בפרויקט הזה". לא אמרתי שעדיף שלא נדבר עליה או שאינני רוצה לעסוק ברכילות – פשוט סיפרתי על הניסיון האישי שלי איתה. נושא השיחה השתנה, הפגישה הסתיימה, אבל לאחר מכן שמתי לב שמשתתפי השיחה כיבדו אותי בשל האופן שבו הגבתי. נכון, אותה אישה לא הפכה פתאום לחביבת הקהל, אבל בכל זאת נתפסתי פתאום כאדם שרואה טוב בזולתו. היה לי מזל. ה' שׂם בפי את המילים הנכונות לאותו מצב.
אם נשכיל לשמור בעיקר על עצמנו ולהימנע מכל הצורות של לשון הרע ורכילות בהתנהלותנו היומיומית. לאט אך בבטחה, ניצור לעצמנו ולחברינו סביבה מוגנת ונעימה יותר. סביבה שכיף להתנהל בה. וכיהודים מאמינים שומרי תורה ומצוות, סביבה שאינה בגדר 'כת מדברי לשון הרע', שממנה יש להתרחק כמפני אש.
בפרק הבא נעסוק בשאלה המעניינת והשכיחה: מה קורה כאשר נוצרת התנגשות בין איסור לשון הרע לדרישות מקום העבודה? ניקח לדוגמה את הסיטואציה הבאה: הבוס שלך מבקש ממך הערכה על ביצועיו של עובד אחר; האם מותר לך לכתוב הערכה שלילית, כאשר זוהי האמת?
