"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד … וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ … וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת".
יש לברר מדוע נסמכה פרשת בגדי הקודש של אהרון ובניו בה מופיעה מצוות אבני החושן והאפוד לפרשת המנורה ושמן למאור? מהי המשמעות העמוקה בציווי "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ" וכיצד זה רלוונטי בתקופתנו?
מבואר בספרים הקדושים שהשמן הטהור של המנורה ואבני החושן והאפוד רומזים לסגולה ייחודית של 'עזות דקדושה' ולכן נסמכו זה לזה (ליקוטי הלכות בשר בחלב הלכה ד' אות י"ח).
ויש לבאר לפי מה שלימדונו רבותינו על המושג הזה של 'עזות דקדושה', החיוני במסע ההתקדמות האישי והכללי שלנו. וכך כתב רבי נתן מברסלב (ליקוטי עצות ערך עזות) בשם רבו מוהר"ן מברסלב זצ"ל:
"כמו כן צריך דווקא שיהיה לו לאדם עזות דקדושה, כי אי אפשר לבוא לצדיקי אמת ולהתקרב אל הקדושה כי אם ע"י עזות דייקא כמ"ש רבותינו ז"ל 'הוי עז כנמר'. כי כל החולקים והמונעים עיקר כוחם ע"י העזות שהיא מלכותא בלא תגא, על כן מי שרוצה לבחור בחיים ולהתקרב אל האמת אי אפשר בשום אופן כי אם כשיהיה לו עזות גדול מאוד לעמוד נגד עזותם הרע ויהיה מצחו חזק לעומת מצחם".
וביחס לכלל ישראל כבר נאמר בשירת הים "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ." שהדרך שלנו כאומה להגיע אל היעדים שלנו היא על ידי עזות דקדושה.
נמצאנו למדים יסוד נפלא בעבודת ה' יתברך במישור הפרטי ובמישור הכללי: אמנם בני ישראל מטבעם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים המה, והעזות מנוגדת בטבע לאיש הישראלי עד כדי כך שחז"ל פסקו עז פנים לגיהינום, ובכל זאת אם חפצנו להצליח, שומה עלינו להכיר את הכוחות הפועלים בזירה מולנו ולהיערך נגדם עם אסטרטגיה ופעולה אפקטיבית בהתאם.
וכיוון שגם במישור האישי וגם במישור הכללי אנו פועלים בזירה בה העזות ולא הצדק אלו הכוחות שפועלים מולנו, אם כן מוכרחים אנו ללמוד את כוחו של 'טנק העזות־דקדושה' שבלעדיו כישלוננו ב'חאן יונס' הפרטי והלאומי מובטח.
ובציווי "ואתה הקרב אליך", אולי הכוונה היא להורות על הצורך בפיתוח וטיפוח תחושת הקרבה הייחודית למשרתי מלך עליון בבואם להאיר את אורו ולהשרות שכינתו בעולם.
והמסר הוא: בניי היקרים, אני רוצה שתהיו חזקים, נחושים ומלאי תעוזה במלאכת הפצת האור בעומק החושך. אל תערצו ואל תחששו, תהיו מלאים בעזות דקדושה, דעו וזכרו תמיד שאתם קרובים אלי ובשליחותי, מלך מלכי המלכים, אתם פועלים.
