בסוף פרשת השבוע, פרשת תולדות, מספרת התורה על המסע אליו יוצא יעקב וכך נאמר שם: “וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו”.
כתב שם רש”י וז”ל: “אם יעקב ועשו – איני יודע מה מלמדנו”.
רש”י נתקשה בסיפא של הפסוק, הרי כבר בתחילת הפרשה למדנו שרבקה היא האם של יעקב ועשו, ומה פסוק זה בא ללמדנו?
ויש לברר כמו כן, מה באה הרישא של הפסוק ללמדנו, הרי כבר למדנו לעיל שלבן הוא בנו של בתואל ומארץ ארם?
למדנו כאן יסוד נפלא:
בתחילת הפרשה למדנו על התחלת חיי הנישואין של יצחק ורבקה ועל שנות העקרות עמן התמודדו, על התפילות שהתפללו יחד.
ואז חל מפנה בעלילה. נולדים שני ילדים שונים, זה פונה לרשעו וזה פונה לתומו. המצב מביא לכך שיצחק אוהב ילד אחד ורבקה אוהבת דווקא את הילד השני.
בהמשך, המצב מחמיר עוד יותר והיריבות בין האחים מובילה לשנאה כזו, בה אחד מבקש להרוג את אחיו, והוא נאלץ לברוח אל הדוד בארץ ארם.
עם איזה מטען רוחני, מוסרי וערכי יוצא יעקב אבינו לדרך המאתגרת הזו?
באה התורה ואומרת: גם לאחר כל האירועים הללו שיכולים להביא לפיצול נורא בכל משפחה, במשפחת אברהם ויצחק עדיני־המידות, זה אחרת.
גם לאחר כל מה שקרה, המסר הוא: רבקה ממשיכה להיות אמא בשביל שני בניה, היא ממשיכה להיות שם בשבילם בתקווה ובאהבה גדולה.
עם המטען הזה, יוצא יעקב מצויד לדרך הארוכה.
כמה זה חיוני ורלוונטי לתקופה שלנו.
ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה.
