בשבוע שעבר סיפרנו על תולדותיו של רבי יוסף אבן צדיק. השבוע נתמקד בספרו המונומנטלי – 'עולם הקטן'.
ספר 'עולם הקטן' הוא מספרי הפילוסופיה היהודית העיקריים שחוברו בימי הביניים במערב (תולדות הפילוסופיה בישראל, ע' 168), ולמעשה הוא הסיכום התמציתי הראשון של מדע, פילוסופיה ותאולוגיה בספרות היהודית (היסטוריה של פילוסופיה יהודית בימי הביניים, ע' 128).
כבר במקורות חז"ל אנו מוצאים את האנלוגיה לפיה האדם הוא עולם קטן. באבות דרבי נתן (פרק לא) מובא: רבי נחמיה אומר, מניין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית? שנאמר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, ולהלן הוא אומר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, מה להלן בריאה ועשיה, אף כאן בריאה ועשיה. רבי אליעזר בנו של יוסי הגלילי אומר: הקדוש-ברוך-הוא, יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, בחכמתו ובתבונתו ברא את העולם כולו וברא את השמים והארץ, עליונים ותחתונים, ויצר באדם כל מה שברא בעולמו.
הפילוסופים היהודים שבסוף תקופת הגאונים ותחילת תקופת הראשונים (רבי יצחק בן שלמה הישראלי, רס"ג, רבי שבתי דונולו, רבי שלמה אבן גבירול) השוו את האדם לבריאה. רבי משה אבן עזרא בשירו 'בשם אל אשר אמר' נושא על כך משלו ומתאר:
"ונפש טהורה נגזרה מכבוד האל / ותחסר מעט מבוא לקצווי תהילותיו / ותשאף להתיימר במדע אשר קדם / וכבוד אשר נגנז לכל-תם בדורותיו / כי היא בגוף נובל אסורה בלי-כבל / וחיה ולא תיבל כשחק וצבאותיו / וזה הוא בשם עולם מכונה אבל קטן / ומי הוא אשר-בא עד תכונת יצורותיו".
רבי יוסף הלך בעקבותיהם, ובמאמר השני בספרו (חלק ב, שער ד) הוא מיטיב לתאר את הרעיון, שעליו ביסס את ספרו:
"נברא האדם שלם, ר"ל [=רצונו לומר] שיש בו מכל מה שברא הבורא יתברך, ועל כן נקרא עולם קטן, ודומה לאדם שבנה בית לבנו ושם בתוכו מכל מה שיש בעולם ואמר לו אין לך צורך לצאת מן הבית הזה לשום דבר שהרי תמצא בו כל מחסורך, וכן הוא האדם כשירצה להרגיל עצמו בלימוד ויתבונן ויעיין תחלת מה שילמד המורגשות שהן יותר קרובות למתחיל… כלומר אשר בו יגלה בין היושר והעוול הוא היכר השכל בטבע האדם, וכשישיג האדם מידיעת גופו ידיעת עולם הגשמות, אז ישיג בדקותו ועיונו ורוב חקירתו בידיעת נפשו החכמה ידיעת העולם הרוחני, וכשיתלמד וירגיל עצמו הרגל נכון אז ידע בוראו יתברך, ויעמוד על אמיתת הדברים ושורשי הנמצאים, וכשיעשה אדם זה, ידע בהכרח שהבורא יתברך הוא האמת לבדו".
הספר חובר בדרך קיצור כתשובה לשאלת תלמיד: "מה היא כוונת החכמים באמרם הטוב המתמיד להמעלה השלמה, ואמרו שהמעלה השלמה ההיא והטוב ההוא אינם מצויים בעולם הזה, ואמרו שהדבר זה ראוי לדרוש אותו לכל בעל שכל".
רבי יוסף אבן צדיק מסכם בהקדמה לספר את כוונתו:
"שמתי כוונתי לבאר ידיעת האדם אמיתת עצמו לפי שמידיעתו לעצמו ידע הכל, ומי שידע עצמו אפשר שידע זולתו, ומי שלא ידע עצמו כל שכן שלא ידע זולתו. ועל כן נקרא האדם עולם קטן לפי שיש בו דמות מכל מה שבעולם. גופו כמעלת העולם הגשמי ונפשו החכמה כמעלת העולם הרוחני. וכעניין זה אמרו הפילוסופים בשומם חוק ורושם לפילוסופיה, כי הפילוסופיה היא ידיעת האדם נפשו כי מידיעת נפשו ידע הכל, ר"ל עולם הגשמות ועולם הרוחני. וזאת היא חכמת הפילוסופיה שהיא חכמת החכמות ותכליתן לפי שהיא מדרגה ושביל לידיעת בורא הכל ומתחילו יתברך ויתעלה".
כלומר, האדם נקרא עולם הקטן, גופו דומה לעולם הגשמי, ונפשו לעולם הרוחני, ולפיכך הוא המפתח להכרת העולם הגדול; ומאחר שהכל כלול בנפש החכמה, ידיעת נפשו היא מדרגה ושביל לידיעת הבורא ועשיית רצונו.
מי שעוזר לנו להבין את חשיבותו, היקפו והקשרו של הספר 'עולם קטן', הוא רבי דוד הכהן 'הנזיר' (ראו: יסודות אמונת ישראל על פי ספר הכוזרי לרבנו יהודה הלוי, ע' 6, 59, ירושלים: 'אריאל', תשס"ג). הפילוסופיה הדתית בישראל בימי הביניים מתחלקת לשלוש אסכולות: זו של המדברים בראשות רס"ג, הסודית (מיסטית) נאופלטונית שתחילתה ברבי שלמה אבן גבירול, והאריסטוטלית ששיאה ברמב"ם. לדבריו, רבי יוסף אבן צדיק "הולך אחר אריסטו, ונוטה ממנו בעיקרי הבריאה וההשגחה". רוצה לומר שהספר 'עולם הקטן' נכלל באסכולה האריסטוטלית, לצד 'האמונה הרמה' לראב"ד (ראו במאמרנו על הראב"ד), 'מורה נבוכים' של הרמב"ם, ו'מלחמות השם' של הרלב"ג.
הספר מחולק לארבעה מאמרים, מהם ניתן בין היתר להבחין בהיקף החכמות בהם היה בקי ומצוי המחבר. המאמר הראשון עוסק בפיזיקה: בעולם הזה הגשמי ובמיניו, ושכל מה שבו מן הנולדים השלשה מורכב מן היסודות ארבעה, וביאור הוויה והפסד ואיך יתחברו היסודות להיות מהם ההווים, ושהעולם הזה חולף אין לו עמידה. המאמר השני בתורת הנפש (פסיכולוגיה): בידיעת האדם עצמו ושהוא עולם קטן בבחינת גוף ונפש, ובחיוב האדם לחקור ולדרוש ביסודות המציאות ולעלות ממדרגה למדרגה, עד שבידיעתו נפש החכמה יגיע לידיעת בוראה. המאמר השלישי בתאולוגיה: היאך יקרב האדם לידיעת בוראו, בחידוש העולם, שהבורא אינו דומה לאחד מברואיו, וגבול השגת האדם מידות הבורא לזולתו בהביטו בפעולותיו (שלילת התארים). המאמר הרביעי במוסר: בעבודה ובעבירה, בתשובה, ובשכר ובעונש האמיתיים.
הרמב"ם שהכיר את רבי יוסף בנעוריו בקורדובה, לא קרא את הספר אך מעיד ששמעו הגיע אליו, באגרת אל רבי שמואל אבן תיבון הוא כותב: "ואמנם ספר 'עולם קטן' לא ראיתיו אבל אני ידעתי את האיש ואת שיחו והכרתי ערך מעלתו וערך ספרו". רבים מהחכמים הראשונים מצטטים מספר זה וביניהם רבי דוד קמחי (הרד"ק, 1160–1235) רבי ידעיה הפניני (מחבר ספר 'בחינת עולם', 1270–1340) ורבי מאיר אִבֶּן אֶלְדָבִּי (מחבר ספר 'שבילי אמונה', 1310–1360).
מלבד ספרו זה, רבי יוסף כתב חיבורים בחכמת ההגיון, אך הם אבדו.
בין גברא לגברא? הנה המאמר בקצרה:
רבי יוסף אבן צדיק היה משורר, דיין ופילוסוף יהודי חשוב בספרד של ימי הביניים. ספרו העיקרי, "עולם הקטן", מציג רעיון מרכזי: האדם הוא כמו עולם קטן, כשגופו מקביל לעולם הגשמי ונשמתו לעולם הרוחני. הספר טוען שהבנת האדם את עצמו מובילה להבנת העולם והאלוקים.
הספר מחולק לארבעה חלקים העוסקים בפיזיקה, פסיכולוגיה, תאולוגיה ומוסר. הוא השפיע רבות על ההגות היהודית ונחשב לאחד החיבורים החשובים בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים. אפילו הרמב"ם הכיר בערכו של רבי יוסף וספרו, למרות שלא קרא אותו בעצמו.
טקסט המאמר משוחרר בהתאם לרישיון CC-BY-SA-4.0 ולרישיון GFDL, כיצירה נגזרת בתנאים דומים תוך ייחוס ליוצרים המפורטים בדף:
https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עולם_הקטן&action=history
