כתב מוהרנ”ת בשם מוהר”ן: “ויגש אליו יהודה. כאשר איש ישראל ניגש לה’ יתברך לבקש מחילה על עוונותיו, ויאמר בי אדוני. רצונו לומר כוחך בי, באם שנטלת את כוח שלך ממני לא יכולתי לחטוא. וידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו, על זה הוא אומר, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, הנני מדבר דברי כדי שתבוא תפלתי באזניך, אבל אל יחר אפך בעבדך, כי ידעתי אשר אני החייב. (חיי מוהר”ן תרי).
מבואר כאן יסוד נפלא בתורת התיקון והתשובה – אנו לעולם לא עושים את הליך התיקון והתשובה לבד.
כאשר היהודי ניגש למציאות חייו ובא לתקן את אשר קלקל, יש לו טענה: אבי שבשמים, אני מאמין בך שאתה המציאות היחידה ואין עוד מלבדך שום כוח בעולם. ולכן כאשר אני מתבונן לאחור ורואה מה שקלקלתי, אז יחד עם האמונה בכוח הבחירה ובאחריות למעשיי אני מאמין בך שמבלי שהיית מאפשר לזה להתהוות זה לא היה קורה. אז אבא שבשמים, היית אתי בזמן החטא, נא היה אתי גם כעת, בזמן שבו באתי לתקן מה שקלקלתי.
יסוד זה לימד גם רבי פינחס מקוריץ וכפי שמובא שם וז”ל: “כך אמר הרב רבי פינחס… אנו אומרים ‘אשמנו, בגדנו, גזלנו’, לשון רבים, כי צריכים לומר אשמתי וכו’ רק אנו אומרים כביכול בלשון טענה לה’ יתברך, אשמנו – דאם שלא נתת לנו כוח ורשות, לא היינו יכולין לחטוא”.
כמה חיוני בתקופתנו להפנים את המסר הזה: גם בזמן החטא, ה’ יתברך היה שם ואיפשר את המציאות הזו, וזה מסתרי נסתרות פלאי הבריאה שהבורא מאפשר לאדם לבחור לעשות כנגד רצונו. וגם בזמן התיקון, התשובה ולקיחת האחריות לשנות דרכנו, ה’ יתברך נמצא איתנו, מחזיק לנו יד והולך איתנו צעד אחר צעד.
זה חיוני גם ברמה הלאומית סביב טרגדיות נוראיות שחווינו לאחרונה בה עקב טעות איבדנו יהודי מירי של יהודי, ואנו כחברה רוצים לדעת איך מתקנים ומניין נשאב כוח להתמודד מול מציאות נוראה כזו?
וזה חיוני גם לכל אדם מול אלוקיו, מול אשתו, מול ילדיו. לכל אחד ואחת מאיתנו הנמצא בחייו בצמתים של תיקון וחישוב מסלול מחדש. האדם שואל מניין אקח כוח לתקן אשר קלקלתי?
משיב לו השי”ת: אני איתך כעת בדיוק כפי שהייתי בזמן החטא. מעולם לא נעלמתי. אני אמשיך להדריך אותך עד התיקון השלם.
