אחד מהאירועים המשמעותיים שמשפיעים על חיינו יום יום, מתואר בפרשת השבוע ברמז ובהסתר: יעקב אבינו מכנס את בניו ומבקש מהם להיטהר כדי שיוכל לחשוף בפניהם סודות נסתרים, זמני גאולה חבויים, את שכרם של הצדיקים ועונשם של הרשעים, ואת טיבו של גן עדן.
שנים עשר שבטי ישראל מתאספים יחד סביב מיטת הזהב שעליה שכב יעקב. כשכולם נמצאים סביבו, הוא מנסה לגלות להם את זמן הקץ, אך המידע נעלם ממנו. הוא לא מצליח לחשוף את מועד ביאת המשיח. יעקב חושש שאולי יש בין בניו מי שאינו ראוי, ולכן נמנע ממנו לגלות את הקץ, כמו שהיה לאברהם עם ישמעאל וליצחק עם עשו. הוא תוהה אם גם לו יש בן שאינו ראוי, וזו הסיבה שאיבד את היכולת לגלות את הקץ.
אבל כששומעים הבנים את חששו: “אמרו לו בניו: שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. כך מתואר במסכת פסחים דף נו.
הצל”ח מפרש את הגמרא הזו באופן שונה מהמקובל, ועיקר דבריו הם: יעקב חושש שבניו לא יצליחו לעמוד בקשיים של הגלויות השונות שיהיו קשות מנשוא, כי הקב”ה יביא עליהם אויבים כמו המן הרשע כדי להחזירם למוטב. יעקב רצה לגלות להם את זמן הגאולה כדי שיהיה להם כוח נפשי להתמודד עם צרות הגלות וחבלי משיח. אך למעשה חשדו היה לחינם, כי עם ישראל קדושים הם ומוכנים לסבול עוד ועוד כדי לקרב את גאולת השכינה. בגלל החשד הזה בעם ישראל הסתלקה ממנו השכינה, על שחשד שיתייאשו מהצרות, וכששמע את הצהרת האמונה שלהם, הבין יעקב שטעה בחשדו.
החתם סופר מוסיף בכיוון זה של הצל”ח ועיקר דבריו הם שהסיבה להסתרת הקץ מיעקב נובעת מאחת משתי סיבות: או מפני שיעקב לא היה בטוח שלא יאבדו את אמונתם כאשר ייוודע להם כמה ארוכה תהיה הגלות, או כי שחשש שיש בשבטים מי שעלול להתקלקל ולא יוכל לסבול את משך הגלות הארוך. לכן הם ענו “ה’ אחד”, כלומר שה’ שהוא עכשיו אלוקינו יהיה בעתיד אחד, והכוונה היא שבעתיד יבינו שכל מה שנראה רע היה בעצם לטובה.
בפירוש התפילות לר”י ב”ר יקר (מרבותיו של הרמב”ן) הסביר, שיעקב חשש שבגלל שלא התגלה לו הקץ כעת, בניו יפקפקו באמונה ובגאולה העתידית ויחשבו שיישארו בגלות לנצח. על זה ענו לו בניו: אל תחשוד בנו, אנחנו מאמינים ונמשיך להאמין.
מכאן אנו לומדים שבאמירת קריאת שמע אנחנו ממשיכים את השבועה של שבטי ישראל שנשבעו שבכל מצב של גלות וקושי ימשיכו להאמין בגאולה העתידה, ושהצרות לא ישברו את רוחם, כי עם ישראל הוא עם קדוש שמוכן לקבל על עצמו את סבל הגלות כדי לגאול את השכינה המשתתפת בצערם של ישראל.
