חז”ל משווים בין לידת פרץ וזרח שבפרשתנו ובין לידת יעקב ועשו. כאן נאמר “והנה תאומים בבטנה” לפי ששניהם צדיקים, ואילו לעיל, בלידת יעקב ועשו, נאמר “והנה תומים בבטנה”, חסר יו”ד, לפי שאחד רשע.
השוואה זו מעלה שאלה: במה נשתנו באמת שני זוגות התאומים אלו מאלו? איך ייתכן שיצחק ורבקה הצדיקים, שמעתירים לה’ ונפקדים בפרי בטן, זוכים רק לבן אחד צדיק, ואילו תמר הכנענית זוכה לשני בנים צדיקים? מה באה התורה ללמדנו? מה יכולים לעשות האב והאם כדי שיהיו שני הבנים צדיקים? חלילה מלחשוב שזו גזירה. הלוא הבחירה נתונה, וצריך אפוא להבין היכן בסיפורם של שני זוגות התאומים רמוזה הדרך כיצד נכון לנהוג עמהם.
הנה, בשני המקרים יש העדפה של אח אחד על רעהו. עשו ויעקב מתמודדים כל חייהם על הבכורה עוד מרגע לידתם, כשיעקב אוחז בעקב עשו, וכן פרץ וזרח, כאשר זרח מבקש לצאת ראשונה, ופרץ פורץ לפניו וקובע את בכורתו.
אמנם, העובדה שאחד הוא בכור, ומקבל את התפקיד החשוב, אינה מכריחה שרעהו יהיה רשע. הדבר הנכון הוא שיהיו שניהם שותפים והבכור יוביל את השותפות. אך כפי הנראה, המאבק הקשה על הבכורה עלול להרוס את האפשרות להסתדר יחד, ובדיוק בנקודה זו אנו מוצאים את החילוק בין זוגות התאומים – ביחס ההורים אל התחרות בין הבנים.
יצחק מעדיף את עשו הבכור: “ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו”. העדפה זו ניכרת כבר בשם שהוא קורא לו: “עשו” – עשוי, גמור, מושלם. לעומתו, יעקב נקרא על שם החתרנות, על שם האחיזה בעקב. הנביא משתמש בשמו של יעקב כביטוי לתכונה שלילית: “כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלוך”. נראה שהאחים מודעים היטב למשמעות זו. אחרי גניבת הברכות אומר עשו: “הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים”. השמות השונים שמקבלים התאומים מנציחים את המאבק האדיר ביניהם, ואת ההעדפה החד משמעית של האב את הבכור העשוי, לעומת הקטן שעוקב אותו. התחרות ביניהם ניצבת במלוא עוזה מרגע לידתם. היא נוכחת בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה. מכאן ואילך הם עסוקים כל חייהם בלגבור זה על זה. הדבר מקשה מאוד על אפשרות שותפות, וכך עשו מוצא את עצמו, בעקבות מעשיו הרעים, נדחה לגמרי מן השותפות ויוצא לתרבות רעה.
דבר דומה ניתן למצוא בקריאת השמות הראשונה בתורה: קין והבל. האח הראשון נקרא על שם “קניתי איש את ה'”, ואילו האח הקטן נקרא “הבל”, מלשון הבל הבלים, חסר משמעות. ההעדפה של האח הגדול על ידי ההורים מבטלת לחלוטין את מקומו של האח הקטן ומובילה למאבק שלא מותיר מקום אלא לאחד. אצל קין והבל זה מסתיים ברצח, וגם אצל יעקב ועשיו זה לא היה רחוק מלהיגמר כך.
לעומת זאת, בלידת פרץ וזרח קורה משהו שונה. גם הם נאבקים על הבכורה. זרח היה אמור לצאת ראשונה ופרץ פורץ לו גדר וזוכה בבכורה ובמלוכה. אולם השמות שניתנים להם אינם מנציחים את העדפת הבכור ונחיתות הצעיר. להיפך. דווקא הקטן נקרא “זרח”, ועיין בפירוש הרמב”ן שכתב שהוא כמו השמש הזורחת. אמנם יש לפרץ מקום מיוחד, אך כאן הדריכה אותנו התורה ולימדה שהדבר אינו מוכרח לבוא עם השפלת האח השני, וזו הערובה לכך ששני האחים יהיו צדיקים וינהגו באחווה זה עם זה.
