זוועות ופרעות החמאס בתושבי עוטף עזה ביום שמחת תורה, הובילו לתחושה קשה של פגיעה עמוקה בחוסן ובביטחון הלאומי והאישי של כולנו. לאור המאמץ המלחמתי המתרחש כבר תקופה ארוכה, שנועד להשיב לאזרחי ישראל לא רק את החטופים בריאים ושלמים אלא גם את תחושת החוסן והביטחון האישי והלאומי, אך טבעי שבמצב כזה פורצים ויכוחים שונים על טיב ההשתדלות הראויה. האם אנו, ציבור שומרי התורה והמצוות, חשוב שנקבל נשק (למי שזה אפשרי עבורו) או אדרבה, השתדלות זו היא בבחינת השתדלות יתרה ואין ראוי לנו לעסוק בזה כלל.
כמו בכל נושא, כדאי להתבונן מה מלמדת אותנו התורה הקדושה.
וכך כתב בספר ‘דגל מחנה אפרים’ בשם הבעל שם טוב הקדוש זצ”ל, וז”ל:
“במדרש (רבתי פרשה פט סימן ג) אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו (תהלים מ) זה יוסף וכו’, אמר אדוני אבי זקני זללה”ה על פסוק (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו, וזה תוכן דבריו, כי יש בוטח ומבטיח ומובטח.
“… והוא דרך משל, ה’ יתברך הוא המבטיח לאדם שיתן לו כל צרכו ודי מחסורו כשילך בדרכיו, והאדם הוא הבוטח בזה, ומובטח היינו שאף שהוא בוטח שה’ יתברך יזמין לו בוודאי פרנסתו, מכל מקום צריך עילה לזה, שיהיה הסיבה מאת ה’ יתברך שעל ידה יתפרנס, או שהוא משא ומתן או שאר דבר, ואדם כזה עדיין לא הגיע לאמונה העיקרית.
“כי העיקר להאמין בה’ שהוא לבדו הוא ואין בלתו, ושאינו צריך לשום עילה וסיבה, שעל ידה ימשוך לו פרנסתו, כי הוא יתברך שמו עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, ואפילו כשלא יעשה שום עילה ומשא ומתן ושום הכנה לפרנסתו, ה’ יתברך יכול להזמין לו פרנסתו בחסדו הגדול, וזהו ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו, היינו המובטח שלו יהיה גם כן ה’ יתברך, שרק הוא לבדו הוא, ואין שום דבר שיהיה עילה וסיבה לפרנסתו … והכל הוא רק הבורא יתברך שמו … וזהו מדרגה גדולה”.
נמצאנו למדים מדבריו הקדושים שיש שתי דרגות בביטחון והשתדלות:
אשר יבטח בה’: עושה השתדלות לפרנסה והולך לעבודה, לצורך בריאות הולך לרופא וכן מצטייד בנשק לצורך ביטחון והגנה פיזית עבורו ועבור משפחתו. יחד עם הפעולות, הוא בוטח בה’ יתברך שהוא יזמין לו פרנסתו בריאותו וביטחונו דרך העילה והסיבה שמשתדל דרכה, וזו המידה הבינונית האפשרית לאדם ממוצע שאינו בעל מדרגה גדולה.
והיה ה’ מבטחו: אדם זה הוא בעל מדרגה גדולה ואינו זקוק להשתדלות כלל לא בפרנסה לא בבריאות ולא בביטחון, והכל אצלו הוא רק ה’ יתברך. מדגיש הבעל שם טוב הקדוש שזו האמונה העיקרית ושזו מדרגה גדולה.
כדי לדעת מהי מידת הביטחון הראויה לאדם, אפשר אולי ללמוד ממה שנפסק בהלכות שבת שגדר הביטחון של “לוו עלי ואני פורע” הוא באופן עקבי לכל אדם כיצד הוא ביטחונו בשאר דברים. ולכן גם בסוגיה שלפנינו חשוב שאדם ידבר אמת בלבבו כיצד הנהגתו בביטחון בשאר הדברים, ולפי זה יכונן את דרכיו בסוגיית ההשתדלות הביטחונית אשר עמה אנו מתמודדים כיום.
הדברים נכתבו בדרך משא ומתן ובירור ולא להכריע ולפסוק הלכה.
