נשיאים ורוח וגשם אין

// מאת: הרב אליהו מאיר פייבלזון, ראש ישיבת ‘פתחי עולם’

בימים שעוברים עלינו בציפייה לגשם, ובאכזבה מאי בואו, עלה שוב הדיון על המשמעות האמונית של החקירה המדעית, בכל תחומי המדע ובתחום הגשם בפרט.

הדיון הזה איננו חדש, ועוד בהיותי ילד, שמתי לב שבכל מקרה של תחזית שהכזיבה, רבים קבלו זאת בסיפוק. כאילו אמונת ישראל יוצאת מאוששת יותר מכישלונם של אנשי המדע. חשוב להדגיש שההצלחות של התחזית הולכות ומתרבות, ולפעמים נראה שהיכולת שלהם לנבא אירועים היא גבוהה למדי.

הייתי רוצה לחלק את הדיון לשני חלקים. החלק האחד הוא עצם היכולת האנושית להכיר את חוקי הטבע ברמה מעמיקה כל כך, באופן שיאפשר להם לנבא את העתיד בתחומים רבים. והחלק השני הוא היומרה האנושית העומדת מאחורי המפעל המדעי.

היחס שלי, כיהודי מאמין למדע והצלחותיו, הוא נקי מתסבוך. אני יודע משחר ילדותי, וככל הנראה ידעה זאת האנושות מיום היות אדם עלי ארץ, שחוקי הטבע פועלים בעולם. יתר על כן, אנו יודעים שהקב”ה מעוניין וחפץ בהנהגת העולם בדרך הטבע, והניסים, בהגדרה, הם חריגה מסדר הדברים הכללי. המגמות של הקב”ה בבריאת העולם והאדם, יוצאות לפועל דווקא כאשר הדברים פועלים לפי טבעם.

טבע הוא הרצון הכללי של המהווה את כל ההוויות ית’ (כלשון רבינו החזו”א באחת מאיגרותיו). הקב”ה יכול להשיג את כל מגמותיו ומטרותיו, מן היחיד ומן הכלל, בלי שום חריגה מחוקי הטבע. כאשר אמר הרמב”ן בפירושו לתורה (שמות י”ג ט”ז), שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, אין כוונתו לנס בניגוד לדרך הטבע. גם הוא יודע שהעולם נוהג לפי חוקים, והאדם מצווה לפעול על פיהם. כוונת הרמב”ן ללמד אותנו שלכל אירוע יש גם פירוש רוחני מוסרי, שבורא העולם קיבל עליו החלטה. דהיינו, הטבע לא יכול להיות אף פעם צידוק לסבל או לעונג של אדם, ורק ההכרעה האלוקית היא הסיבה. כלשון חז”ל (חולין ז’ ע”ב), אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

לעומת זאת, אין לנו ספק שהקב”ה פועל את תכניותיו ע”י חוקי הטבע. אנו יכולים לנסח משפט שאינו חולק על דברי הרמב”ן, אבל מנוגד להם, והוא יהיה נכון לחלוטין: אין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שידע שכל דבריו ומקריו טבע הם, ואין בהם נס כלל. רוב ככל דיני התורה בנויים ומיוסדים על חוקי הטבע. אדם הנוהג לפי דמיונו, בניגוד לחוקי הטבע, ומצפה שהקב”ה יפעיל את הדברים בדרך נס, הוא בדרך כלל עבריין, והוא יהיה חייב בדיני שמים ובדיני אדם.

המדע איננו יותר מאשר התבוננות שיטתית בחוקי הטבע, והמאמץ לדעת אותם ולהשתמש בהם. מבחינתי אין בו לא קושי ולא אתגר, עבור האמונה.

עניין אחר לגמרי הוא המגמה התרבותית העומדת מאחורי המפעל המדעי הגדול. שיהיה ברור, אין שום רע במאמץ אנושי לסדר את החיים ולייעל אותם, והמדע עשה את זה באופן מוצלח למדי בתחומים רבים. אני תופס שזהו חלק מהתפקיד שבורא העולם הועיד למין האנושי, והוא חלק מן הברכה ‘פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה’. לי אישית ברור לגמרי שהחיים כיום הם טובים יותר במובנים רבים מאד, בעקבות המחקר המדעי.

לעומת זאת, כדאי להודות שהרוח שהעמידה את המדע החדש, לא הייתה חפה מגאווה אנושית פסולה. התנופה הגדולה של המדעים במאות השנים האחרונות הלכה יחדיו עם היומרה של אדם חופשי ממורא שמים ופטור מתקווה לד’. איננו סבורים שזה היה חייב להיות כך, אבל כך זה אכן היה. עד היום אנו מריחים לפעמים את הגאווה הזו עולה מרוחה של הקהילה המדעית, ומהאווירה של ציבוריות בורה במדע ובתורה גם יחד. זוהי הסיבה שפעמים רבות אנשים מאמינים חשים שלא בנח עם הישגי המדע.

הגאווה הזו, מן הראוי שתתנפץ. עליה הכתוב אומר (ישעיהו ב’ י”ז), ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ד’ לבדו ביום ההוא.

כל גדלות שלקח האדם לעצמו בניגוד לכבוד ד’, דינה להשפלה.

השארת תגובה