בשבוע שעבר עסקנו ברבי יוסף בן יהודה אבן שמעון, ורבים נוטים לבלבל בינו לבין תלמידו האחר בו אנו עוסקים השבוע: רבי יוסף בן יהודה בן יעקב אבן עקנין.
רבי יוסף אבן עקנין נולד בסביבות שנת 1150 בעיר ברצלונה שבספרד, אך כבר בצעירותו נמלט יחד עם אביו מספרד לעיר פאס שבמרוקו. הוא היה מהאנוסים שהתאסלמו למראית עין עקב רדיפות שושלת ה’אל-מוואחידון’. רמזים להתאסלמותו למראית עין מופיעים לאורך כתביו, וכך למשל הוא חותם את פירושו לשיר השירים:
“אני מצפה לשכר טוב מריבוני שיסייע בידי במאמציי להיטהר מטומאת השמד וימלא משאלתי בשאיפתי לצאת מן ארץ גזרה… כמה שאמרו רבותינו ז”ל בא לטהר מסייעין אותו” (‘התגלות הסודות והופעת המאורות’, עמ’ 501).
היכרותו וקרבתו לרמב”ם משתקפת בכתביו. הוא פוגש את הרמב”ם לראשונה בפאס (מרוקו), שם נוצרה ידידות קרובה ביניהם. אבן עקנין מדבר בו בהערצה גדולה, כשהוא אף מחבר לכבודו שיר פרידה כאשר הרמב”ם עוזב את פאס יחד עם משפחתו ונוסע למצרים, וכה דבריו:
“בְּעֵת נָסַע יָדִיד לִבִּי בְּרִכְבֵי־
נְדֹד שָׁכַח לְבָבִי אֶת נְוָתוֹ
וְאֵיךְ יִכּוֹן לְעוֹרֵר אַהֲבָתוֹ
וְנַפְשִׁי יָצְאָה עִמּוֹ בְּצֵאתוֹ”
(שם, עמ’ 431)
הגותו וכתביו
רבי יוסף אבן עקנין היה החכם השלם. הוא היה מחבר פורה וכתביו עסקו בתחומי הפילוסופיה, רפואה, פרשנות המקרא, התלמוד ועוד. לרוב, ספריו נכתבו כמרבית כתבי החכמים בני דורו – בשפה הערבית.
את השפעותיו של הרמב”ם על אבן עקנין ניתן למצוא בספרו ‘טב אלנפוס אלסלימה ומעאלג’ה אלנפוס אלאלימה’ (‘רפואת הנפשות השלמות והחלמת הלבבות הדוויים’), חיבור פילוסופי על מוסר ופסיכולוגיה. כמו גם בספרו ‘אכ’תצאר שרח גאלינוס לפצול אבוקראט’ (‘קיצור פירושו של גלינוס לפרקי היפוקרטס’), חיבור העוסק ברפואה שבו אבן עקנין מביא בתמציתיות את הפירוש של גלינוס לחיבור של היפוקרטס (אבי הרפואה המערבית, ומחבר שבועת הרופאים).
לספר פירושו לשיר השירים הוא קרא ‘אנכשאף אלאסראר וט’הור אלאנואר’ (‘התגלות הסודות והופעת המאורות’), אותו תרגם החוקר אברהם הלקין (הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים, התשכ”ד). הספר בנוי כאלגוריה ליחסים שבין נפש האדם ובין שכלו, ובין היתר הוא מתכתב בו עם מובאות מהפילוסוף המוסלמי אל-פאראבי.
עוד כתב את ‘ספר המוסר’ – פירוש בשפה העברית לפרקי אבות; ‘מבוא התלמוד’ – חיבור בן שנים-עשר פרקים ובו עקרונות שמנחים את האדם בבואו ללמוד את התלמוד; ‘מאמר על המידות והמשקלות’ – מאמר המתרגם את יחידות המידה של משקל וכסף בתלמוד למונחים של ימיו של אבן עקנין.
עוד שני חיבורים היו לאבן עקנין שלא השתמרו: ‘רסאלה אלאבאנה פי אצול אלדיאנה’ (‘אגרת גילוי יסודות דת התורה’) – שעסק בין השאר בשאלת הבחירה החופשית, ו’ספר חוקים ומשפטים’ – שעסק בהלכות הדת שיישמו יהודים בני זמנו.
בנוסף, היה רבי יוסף אבן עקנין משורר ופייטן. קדושתא שחיבר לראש השנה נאמרה בימי הביניים בנוסח קטלוניה של מגורשי ספרד.
