למטה משה נודע תפקיד מרכזי ביציאת מצרים ובמדבר. המטה עושה מופתים, מביא את המכות ובוקע את ים סוף. את המטה מעלה משה להר במלחמת עמלק, ועמו הוא מכה את הסלע להוציא לישראל מים.
בהגדה של פסח נאמר: “ובאותות – זה המטה”. משמע שיש זיהוי בין האותות למטה, ולא רק שהם נעשו על ידו. מהו אם כן כוח המטה, לשם מה היה משה זקוק לו לצורך עשיית האותות?
למטה יש מספר שמות ושימושים: מקל, משענת, שבט, מטה ואף שרביט. אנשים רבים בתנ”ך מתוארים כנושאים מקל. יעקב עובר את הירדן במקלו, בני ישראל יוצאים ממצרים ומקלם בידם ובלעם מכה את אתונו במקל. המקל משמש גם כמשענת, “ואיש משענתו בידו מרוב ימים”. ואלישע מצווה את גיחזי להחיות את בן השונמית עם ‘משענתו’.
לעתים הופך המקל ל’שבט’, כלומר לכלי הכאה. “כי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט”; “חושך שבטו שונא בנו”. לכן שבט מסמל סמכות: “לא יסור שבט מיהודה” – סמכות ענישה ושיטור.
כמו משענת, גם המטה סומך את האדם שלא ימוט (“בשברי לכם מטה לחם” – הלחם סומך את האדם ובהינטלו, נשבר ‘מטה לחמו’), אך מי שנושא מטה בידו הינו גם מנהיג שכן הוא מכוון ומטה את האנשים הנה והנה. המונח ‘מטה’ אם כן נושא משמעות קרובה ל’שבט’, אלא ששבט מתאר סמכות ענישה, ואילו מטה מבטא סמכות של הנהגה. אצל המלך נקרא המטה אף בשם ‘שרביט’, המסמל את כוחו והנהגתו.
כפי הנראה המטה הינו דבר אישי ומזוהה עם האדם. יהודה מפקיד ביד תמר את חותמו, פתילו ומטהו! אחרי מחלוקת קורח ועדתו מביא כל נשיא שבט ‘מטה’, והמטה הפורח הוא הנבחר. הם לא הביאו כלי סתמי מביתם. רק המטה, המזוהה עם האדם, יכול להוות סימן לכזה דבר.
גם למשה יש מטה. ה’ שואל אותו בסנה: מה זה בידך? והוא משיב: מטה! את המטה הזה מצוּוה משה להוריד מצרַימה לעשות בו את האותות, ובשלב זה הוא כבר נקרא בשם המופלא: “מטה האלוקים!”. פירוש, זהו המטה המייצג את האלוקים. כשם שלכל אדם יש מטה אישי, כך גם לאלוקים יש מטה, ואיזהו? זה מטה משה! הנס שאירע למטה משה במפגש הסנה, נס הפיכתו לנחש, הפך אותו להיות מזוהה עם הנס. מכאן ואילך הוא מטה אלוקים.
ברור מאליו שאחיזת המטה גרידא לא מעניקה כל כוח, אין זה מטה קסמים. כדי לפעול עמו דרושה השגה פנימית של מידת התגברות ה’ על הטבע. משה, אדון הנביאים, משיג זאת, ולכן מצליח לפעול עם מטה האלוקים את שידוד מערכות הטבע.
נחדד: המטה כשלעצמו אינו פועל מאומה. רק השגת משה רבנו היא הפועלת את האות והמופת. מדוע אם כן נזקק משה למטה? משום שעל ידי המטה – שבו נעשה האות של הפיכת הנחש – משה מנכיח בתודעתו את ההשגה של כפיפות כל חוקי הטבע להקב”ה. זו הסיבה שמשה נושא את המטה בידו גם במלחמת עמלק, למרות שהוא לא פועל עמו נס אלא רק מתפלל, משום שגם לצורך התחינה לפני ה’ הוא זקוק להשגה העליונה הגלומה במטה – השגת התגברות ה’ על הטבע.
מטעם זה, סבר אלישע להחיות את בן השונמית בעזרת משענתו. אין זה מעשה להטוטים חסר מובן. משענתו של אלישע – שהתייחד יותר מכמעט כל נביא אחר בעשיית מופתים מחוץ לגדרי הטבע – אמורה הייתה לתת לגיחזי את הכוח לדבוק בהשגה גבוהה זו ועל ידה להחיות את הילד.
יש כאן היפוך מעניין. בדרך כלל המטה הוא ידא אריכתא של האדם ומשקף את כוחו. אולם המטה יכול לפעול גם בכיוון ההפוך. אפשר להמשיל זאת ל’טבעת המלך’, היא מייצגת את כוח המלך לחרוץ גורלות, והמן ומרדכי שמקבלים אותה לידיהם הופכים לבעלי הכוח. בדומה לכך משמש מטה האלוקים ביד משה. המטה אינו ידא אריכתא של משה, אלא הוא משפיע עליו. כאשר משה מחזיק במטה הוא משיג את התבטלות כל חוקי המציאות אל דבר ה’, ועל ידי השגה זו הוא יכול לפעול את שידוד מערכות הטבע בשם ה’. זהו עומק דברי חז”ל: ‘באותות – זה המטה’. הנהגת האותות – כפיפות הטבע לה’ – חלה על העולם על ידי השגת משה, והשגה זו חלה על רוחו של משה באחיזת המטה.
כיצד נוגעת סוגיית המטה אלינו? ה’ יכול היה לעשות את הניסים והאותות לבדו. אולם הוא בחר שהאדם יהיה שותף להבאת הנס, משום שתכלית הנס איננה ההשתלטות על הטבע כשלעצמה, אלא ההשגה הפנימית שה’ הינו גבוה מעל כל הסדרים הטבעיים. זוהי סוגיית מטה משה. משה מסמל את יכולת האדם לפעול בעולם בהתבטלות לרצון ה’, עד שהוא מייצג את ה’ ופועל את פעולתו, ואת זאת כולנו נקראים לעשות, איש איש כמידת השגתו.
