מונחת בקרן זווית

התורה ניתנה במדבר. מקום הפקר. מקום שיש לכל אחד ואחד דריסת רגל. ועל כך נאמר במדרש: בשלושה דברים ניתנה התורה, במדבר, באש, ובמים. במדבר דכתיב: ויבואו מדבר סיני; באש דכתיב: והר סיני עשן כולו כי ירד עליו ה’ באש; במים דכתיב: גם עבים נטפו מים; מה אלו בחינם לעולם, אף דברי תורה בחינם לעולם.

ונראה להוסיף, שהנה מצאנו במעמד הר סיני שהיו כולם, האנשים והנשים והטף ואף כל נשמות ישראל, כי התורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל, ואף אחד אינו יכול לנכס את התורה אליו באופן מיוחד.

וכן מצינו במכילתא דרבי ישמעאל בפרשתנו: ומפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל? שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, לפי שניתנה תורה בארצו לפיכך לא קיבלנו עלינו. דבר אחר, שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי ניתנה תורה, וזה אומר בארצי ניתנה תורה. התורה לא נתחלקה לשבטים, אלא ניתנה לכולם.

תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד.

תורה ניתנה לכל אחד, ובכל מקום. כיום אנחנו זוכים לראות אינספור יוזמות של קביעות עיתים: בבית הכנסת ובבית, בחבורה וביחידים, בלכתך בדרך ובמשרד.

שמעתי השבוע מפי יהודי תלמיד חכם שמוסר כבר במשך שנים שיעור קבוע פעמיים בשבוע באחד ממשרדי הממשלה בזמן הפסקת צהריים. השיעור נפתח ביוזמתו של אחד העובדים, ועם השנים הצטרפו עובדים נוספים. על אף שמדובר בזמן הפסקה, המשתתפים מקפידים שלא להחסיר, באופן מעורר השתאות. כיום לאחר מספר שנים, ניתן לראות בבירור את ההשפעה האדירה על המשתתפים.

לפני מספר שנים הצטרף אל השיעור אחד העובדים, ללא כיפה, מיוצאי ברית המועצות. בתחילה היה נראה שהוא לא מבין כלום ממה שנאמר, אך עם הזמן הביע התעניינות רבה ונעשה משתתף פעיל. יום אחד הוא ניגש אל הרב מגיד השיעור וסיפר על התחזקותו בתורה ומצוות. התברר שהלה לא היה מהול, ולאחר תקופה שהשתתף בשיעור מל את עצמו כדין וכיום ילדיו אף לומדים במוסדות תורניים.

בסיום השיעור היה מגיד השיעור מוסיף כמה מילים על פרשת השבוע לבקשתם, ויום אחד ניגש אליו אחד המשתתפים וסיפר לו בהתרגשות על ילדיו שכבר מזמן לא שומרים שבת ולא נוכחים בסעודת שבת, והאב החליט מידי שבת לקרוא להם ולומר את דבר התורה השבועי ששמע בשיעור, ולאחר תקופה שניים מילדיו חזרו לשמור את השבת. זו תורה שהיא הפקר לכל.

כיום אנחנו חיים בעידן שהכל מונגש, במדיה ובספרות המבוארת, התורה כרוכה וארוזה יפה, לא נותר אלא לקחת וללמוד.

הכותב הינו ראש קהל בבית הכנסת ‘עטרת נוף’, הר נוף ירושלים