מה קורה לאברך שיוצא לעבוד ולא מוצא את עצמו בשיעור דף היומי?

שלום וברכה! רציתי לשתף אתכם בסיפור שלי. אני ברוך ה’ נשוי פלוס שבעה ילדים, בלי עין הרע. למדתי בכולל במשך כ-13 שנים, כל עוד התאפשר לאשתי לעבוד ולפרנס, עד שהגיע הזמן להחליף תפקידים. היום אני עובד בתור מנהל גביה (הפרטים המלאים שמורים במערכת).

מטבע הדברים (אולי לא מטבע, אך בכל אופן לי זה כן קרה) התחלתי לחוש התדרדרות איטית ברוחניות מחד, וגעגוע חזק לחזור לספסל הלימודים מאידך, אך נוכחתי מהר לראות שזה כלל וכלל לא קל. ניסיתי להיכנס לכולל ערב רגיל עד שקיבלו אותי (הרי אני כבר לא אברך!) אך הרגשתי שם שונה וגם היה קשה להתחבר לאווירה, כשאברכים בכולל ערב באים עייפים אחרי יום לימודים ואני רק עכשיו מגיע ללמוד למרות שגם אני עייף. למעשה לא החזקתי מעמד.

ניסיתי ללכת לדף היומי, היה ממש מזעזע. קודם כל לא הייתי רגיל לשמוע שיעור, ומצד שני הציבור שהגיע לשיעור היה ברמה מאוד נמוכה. זה עשה רושם כאילו מיד אחרי ישיבה גדולה הם יצאו לעבוד – הסגנון, השפה, הכל היה זר לי.

פשוט התייאשתי כי גם החברה החרדית שלנו דאגה לכך שארגיש “עובד”. שונה. אחר. עזבתי את נושא הלימוד לגמרי ושקעתי בעבודה. כמובן לאשתי זה מאוד כאב, אך היא כאישה חכמה רק נצרה זאת בליבה והתפללה שאחזור ללמוד, שאמצא מסגרת מתאימה.

הלימוד היחיד שלמדתי היה במסגרת אבות ובנים בשבת עם הילדים (!). הרגשתי ריק ויבש אבל לא היה לי פתרון. כך עברה שנה שלימה! עד שפתאום ראיתי מודעה בבית-כנסת שמשכה את תשומת לבי: הייתה שם כותרת “נפתח כולל לאברכי סדר ג’, אוירה טובה וכו’, נא לפנות ל…”. הרגשתי שזה פשוט מה שאני מחפש. התקשרתי והגעתי.

אני כבר חודשיים כאן. מה אגיד לכם? מצאתי ראש כולל מיוחד במינו, חביב, אכפתי, מעריך כל אחד ונותן הרגשה שמה שאתה עושה זה הלכתחילה וזה רצון ה’. בכולל יש אווירה טובה, אברכים כולם רציניים עמלים לפרנסתם במשך היום ובערב באים ללמוד ברצינות ובמסירות. יש לי חברותא ואנחנו עושים שטייגען. לומדים טוב עם סיפוק עצום.

האמת, כל הבית התחיל להשתנות ולקבל צורה של “אבא שחזר ללמוד”. אשתי שמחה ומוכנה להקריב שלפעמים איעדר והיא תישאר בבית ללא עזרה בהשכבת ילדים. אבל היא שמחה בזה אפילו שקשה לה. אני שמתי לב על עצמי כיצד אני מתחיל שוב להקפיד ולהדר על קלה כבחמורה גם במקום העבודה.

אני לא יודע מה עוד אפשר להוסיף. פשוט כל יום אני מתרגש מחדש על ההזדמנות שנפלה בחלקי להימנות בין אברכי הכולל של “אחוות תורה”, בכלל ובחבורה שלנו בפרט. לכן החלטתי לכתוב את הדברים האלה.

יישר כח גדול!

בכבוד רב,
מ.ד. מודיעין עילית