חודש ניסן הוא חודש האביב ובו אנו חוגגים את הפריחה והלבלוב בחוץ. פסח שבאופק מביא איתו תחושת ניקיון באוויר, ובאווירה חגיגית זו החלטתי לעזור לנו להיפטר מכמה ״מכות״ הוריות.
המכה הראשונה: נקיפות מצפון
איפשהו כשילדינו מתחילים לגדול ולצרוך את החינוך שלנו הכולל גבולות ולעיתים עונשים, ״עצב״ נקיפות המצפון מתחיל ״לגרד״. אנחנו כועסים על עצמנו שכעסנו עליהם יותר מדי, שלא שמנו מספיק גבולות ועוד כהנה וכהנה. סוג אחר ונפוץ הוא נקיפות מצפון בגין יחס מופחת לילדים בגין עבודה או זמן פנאי שאנחנו מספקים לעצמנו, ויש עוד כמה סוגים.
הורים יקרים, עצרו! זה לא שאין ממש בחלק מהמשפטים לעיל, אלא שזו אנרגיה שלוקחת אותנו למקומות שלא בונים אצלנו שום דבר טוב. הרי מה קורה ביום שאחרי? אנחנו מחליטים להתייחס במיוחד לילד או לקחת את הילד ברצינות ליום אחד ושם זה נגמר. הרגענו את המצפון וניפגש איתו (עם המצפון) בעוד חודש. בקיצור, זה פשוט לא פותר כלום. מעגל קסמים. אז די. תחייכו למראה ותגידו לעצמכם: ״אנחנו הורים שעושים כל מה שאנחנו מסוגלים עבור ילדינו״. מה כן לעשות? מצאו את זה בסעיפים הבאים.
המכה השנייה: דרישת שלמות ממתבגרים (ואנשים בכלל)
ה״ישיבע בוחער״ חוזר מהישיבה ואנחנו מצפים שהנה, אחרי שהוא התבגר, הוא בטח יקח אחריות על עצמו ועל סביבתו, יקום בבוקר מוקדם, יתפלל במניין נורמלי, ולאחר כמה דפי גמרא בעיון יחזור וינקה את כל הספריות בלי ״ציוץ״ של התבכיינות.
בפועל, חצי שעה אחרי שהוא מגיע מהישיבה אתם מוצאים אותו רב עם אחיו הקטן על המחשב, למחרת קם בשעה מאוחרת, מתפלל בבית, לא פותח ספר וגם מנסה לדחות את הקץ עם ניקיון הספרייה.
בטח מעניין אתכם לדעת ״מה הסיפור שלו״? אז זהו, שהוא עדיין ילד. בישיבה הוא מתאים את עצמו לחברה הבוגרת ובבית הוא חוזר להיות ילד. אין צורך להיבהל או להתאכזב. פשוט תבינו אותו.
דברו איתו רק על החובות שלו בבית כבן אדם. תנו לו לפתור בעצמו את הבעיות עם האחים, ואל תתאכזבו ממנו. ודאי לא כדאי לומר לו מילים קשות שייצרבו לטווח ארוך. זכרו שהוא לא באמת גדול. הוא רק בתהליך.
המכה השלישית: פרסים מוגזמים
נקיפות המצפון לעיל גורמות לנו לרצות לפצות את ילדינו על נוכחותנו הנמוכה איתם ואז אנו מנסים להרגיע את הנקיפות באמצעות כסף (גם בפורים במעטפה למחנך הכיתה…).
מסתבר שכסף לא קונה הכל. פתרו את הבעיה באמת כשתקדישו שלוש דקות בכל יום על מנת לשאול את הילד מה שלומו ולשחק איתו משחק קטן. עשו תורנות בין ההורים כדי שזה יקרה כל יום לכל ילד וזה שווה יותר מעשרות פרסי ״לאבא אין זמן בשבילי אז הוא גמר את הארנק בחנות הסטוק הקרובה״.
המכה הרביעית: ריבים ״לא מנוהלים״ בין ההורים
חילוקי דעות על שיטות חינוכיות בין ההורים הם דבר יחסית נפוץ. זה סימן טוב כי זה אומר שאכפת לכם. תחגגו את זה.
מותר להגיד לילדים ש״אבא ואמא מתלבטים״ בנושא מסוים כיצד להתנהל, אך כדאי שתעשו זאת ממקום של שליטה ותיווך, למשל ״אבא חושב שנכון לתת יותר זמן במחשב ואמא פחות״. אבל חשוב לומר גם ״אבא ואמא ידברו על זה ויודיעו לכם את ההחלטה הסופית״.
ילדיכם צריכים לדעת שאתם יכולים להחזיק בדעות חלוקות. זה לא יפגע בהם ולהיפך. אבל חשוב להם לדעת שגם ידעתם לדבר, להגיע לעמק השווה ולקבל החלטות משותפות.
המכה החמישית: הרב הראשי (והרבנית הראשית)
״נערווים״ דתיים אצל הורים למתבגרים יחד עם היעדר הפנמה של ״ברוך שפטרני״ זה אסון חינוכי.
שימו לעצמכם כלל: ככל שהילד מסוגל לשים שעון מעורר ולהתעורר בבוקר – זה מפסיק להיות העיסוק שלכם. ככל שתתעסקו יותר ברוחניות שלו – הוא יעסוק בה פחות כי אתם אחראים עליה. עשו מהקימה בבוקר חוויה עם דברים טעימים, מוסיקה, ואווירה טובה. הכינו ממתק קטן לכל מתבגר שקם בזמן עם פתק של אושר וגאווה.
מתבגר שקם מאוחר והתפקשש לו יום – פשוט להתעלם.
לא לחפור, לא לעשות פרצופים ורק להבהיר שאתם סומכים עליו, שהוא גדול, שהכל בבחירה שלו, ושאתם יודעים שהוא יודע שאין כמו לנהל יום מסודר ולהספיק דברים כמו אדם מבוגר ואחראי.
בהצלחה!
