בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר את הביטוי “אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי”. זה הופך להיות משאת נפשם של הורים רבים, שהבן יגיד על ההורה שהוא חבר שלו. אך האם השאיפה הזו נכונה?
הרש”ר הירש בהקדמה לספרו ‘חורב’ כותב להוריו את ההקדשה הבאה: “שומרַי בילדותי, מדריכַי בנערותי, ידידַי בבגרותי”. בילדותו נזקק הילד לשמירה, לדעת את האסור והמותר – שמירה טכנית. בנערותו, הנער כבר סקרן ושמירה טכנית אין בה די כדי לשמור עליו. הוא זקוק להסבר מניח דעת לכל דבר ולשם כך הוא יצטרך מדריך שכבר פסע בדרך הזו ויודע להדריך את הצועדים בה לראשונה. אם קיבל את צרכיו אלו, ובסדר הזה, פוגש הבוגר את הוריו כידידים. לו יחליפו ההורים את הסדר, ידריכוהו בילדותו וישמרוהו בנערותו, התוצאה הסופית לא תהיה ידידות עם ההורים.
אך מה בין ‘ידידות’ עם ההורים ל’חברות’?
רבינו יונה (מסכת אבות פרק ב’ משנה ט’) מסביר מה הוא ‘חבר טוב’: “להרגיל עצמו שתהא רוח אחרת נוחה הימנו וכן יבא באהבה עם כל הבריות”. זאת אומרת: טובת המציאות של חיי חברה היא בכך שאנו לומדים לחיות עם אנשים שונים מאיתנו. לעומת זאת מסביר המצודת ציון (ישעיהו פרק ה’ פסוק א’) מה זה ‘ידיד’: “לידידי – אהובי”. מי שרוצה לייצר מציאות של אהבה עם ילדיו צריך לשאוף להיות ידיד שלהם, אבל כל זה אחרי שהוא יהיה שומר ומדריך, בסוף תצמח אהבה.
בעידן המודרני שבו חינוך ילדים נעשה מורכב אל מול המציאות המתחדשת והקדמה הדוהרת בצעדי ענק, מקומם של ההורים נעשה פעמים רבות מטושטש. ההורים מרגישים ליד הילדים חסרי ידע, או אף נתקפים תחושת בהלה אל מול הידע שלהם. מה שמדרבן את ההורים לרצות “להציל את המצב” על ידי שייעשו לחברים של ילדיהם.
בתחילה זה נראה פנטסטי אבל עם הזמן הניגודים ניכרים ופוגעים. ההורה שבמהותו אמור להיות מוגדר כמבוגר מוביל, נעשה למבוגר שותף בהובלה וזו כבר חברות. וזאת עלינו לדעת, שמה שנכון בחיי חברות, לא יהיה נכון בקשר מול הורים או מחנכים.
בשונה ממערכת ידידות, שהיא כזו המאפשרת אוטונומיה של ההורה במהותו כמוביל; חברות, מגבילה את היכולת של הילד לקבל את ההדרכה שלה הוא זקוק. רק לאחר שהבן עבר מסלול שבו הוריו היו שומריו בילדותו ומדריכיו בבגרותו, תתפתח מערכת של ידידות. כי יש בהורה יכולת שאין בבן, ורק מתוך גישה זו ניתן לבנות מערכת בריאה.
על רגעי הפרידה של יעקב מבניו מסביר הרש”ר הירש (פרק מט פסוק ג): “האספו”, “הקבצו” – אלה היו המחשבות הראשונות, שמילאו את רוח יעקב למראה בניו סביב מיטתו. אחדות וליכוד והתעניינות ערה לכל ערך רוחני – אלה דברי הצוואה שהופנו בראשונה אל כולם. אולם ציבור המורכב מיסודות כה שונים זה מזה, לא יוכל להתאחד כלפי פנים וכלפי חוץ, אלא אם כן יש בראשו הנהגה. עתה מבקש יעקב את הראוי למנהיגות, ולשם כך הוא סוקר את בניו”.
אם אתם רוצים לשמור על קשרי משפחה טובים, לא ניתן להשיג זאת על ידי שוויון, אלא חייבים הנהגה. בלי הנהגה, הניגודיות תתפרץ ותחריב כל חלקה טובה. רק על ידי שאני אמנה את אחד מכם להיות מנהיג וכולכם תקבלו אותו – אומר יעקב אבינו – תצליחו ליצור חיי משפחה ענפה וגדולה, משפחה מגוונת אך כזו שחיה בידידות.
הֶיו ידידים של ילדיכם ותלמידיכם, לא חברים שלהם.
