התורה מספרת לנו כי לאחר שמשה הודיע לבני ישראל על העונש שקיבלו מהקב”ה, “ויתאבלו העם מאוד”. הכתוב ממשיך: “וישכימו בבוקר … הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה’ וכו'”. לכאורה, עלינו לתהות: מה השתנה מהלילה הקודם, שבו בכו כל הלילה ורצו לשוב למצרים, ואף איימו לרגום באבנים את כלב ויהושע כשניסו לשכנעם שאין ממה לחשוש? כיצד ייתכן שביום למחרת, מיד לאחר ששמעו מפי משה את עונשו של הקב”ה, חל בהם שינוי כה דרמטי של 180 מעלות, וחזרו בתשובה? מה בדיוק חשבו יום קודם, ומה התחדש להם ביום שלאחר מכן?
נקודה נוספת הדורשת התייחסות היא מקומו של משה בכל הסיפור. לכאורה, נדמה כי הוא צופה מן הצד ואינו מתערב באופן משמעותי.
ניתן ללמוד מפרשה זו על כוחה העצום של המילה (או בשפה המודרנית – “תקשורת”). בני ישראל של דור המדבר, המכונה “דור דעה”, הוסטו על ידי קבוצה של מנהיגים בעלי אינטרסים, והעם כולו נהה אחריהם ללא מחשבה ביקורתית. אפילו משה רבינו לא הצליח לבלום את הסחף הגדול כאשר המרגלים, בגישה פסיכולוגית מתוחכמת, ניגנו על מיתרי הפחד הפנימיים של עם ישראל.
כפי שמפרש רש”י על הפסוק “עמלק יושב בארץ הנגב”: “לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי ליראם”. בני ישראל שכחו את הניצחון הגדול על עמלק וזכרו רק את “ויזנב בך כל הנחשלים אחריך”. זהו הכישלון הגדול של כלל ישראל – שלא עמדו בניסיון ההסתה של המרגלים. אילו היו עוצרים לרגע, מהרהרים וזוכרים את מצבם הקודם ואת הניסים הגדולים שעשה להם הקב”ה ביציאת מצרים, ודאי שלא היו נופלים.
המסילת ישרים מבאר את מידת הזהירות באופן הבא: “ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא יישאר להם ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להינחם ממעשיהם, והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי”.
זה בדיוק מה שאירע כאן: אחרי שבכו לילה שלם ואש ההסתה שככה מעט, ברגע שהגיע משה ומסר להם את דבר ה’, מיד חזרו בתשובה והבינו את גודל טעותם.
התורה מלמדת אותנו שלעתים אנו שומעים טענות הנשמעות לכאורה משכנעות ונכונות, והדברים עלולים לערער את אמונתנו. הדרך הנכונה אינה לחרוץ דין מיידי ולהיסחף כהמון מוסת, אלא לעצור, לחשוב ולהתבונן. גם אם הדברים נראים קשים להבנה בתחילה, לאחר שהלהט יורד, פתאום מבינים את הדברים אחרת ורואים אותם בצורה נכונה יותר. יהי רצון שה’ יצילנו מכל שגיאות ומרעיונות רוח שאין בהם ממש.
הכותב הינו ראש קהילת ‘אחוות תורה – בית אבא’
