הפרשה מתארת את השידוך הראשון בתולדות עם ישראל – השידוך בין יצחק ורבקה. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לתיאור המעמד שבו רבקה עוזבת את בית אביה: “וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ”. לכאורה סוף הפסוק סותר את ראשיתו. אם רבקה כבר הולכת אחרי האיש מרצונה, מדוע העבד צריך “לקחת” אותה? ובכלל קשה, מה בא פסוק זה ללמדנו.
נראה שיש כאן שני תיאורים ביחס לסיום האירוע. מבחינת העבד סיפור המעשה התחיל בשליחות שהטיל עליו אברהם, והוא מסתיים כעת כשהוא לוקח את רבקה והולך. מבחינתו אין לרבקה מקום בסיפור. הוא נשלח כדי למצוא אישה ממשפחת אברהם, והוא עושה את שליחותו בנאמנות כשהוא מוצא נערה טובת לב ומופלגת בגמילות חסדים.
אולם מצידה של רבקה זהו לא הסיפור. מבחינתה, השידוך ליצחק איננו משהו שנסגר בין אביה ואחיה לעבדו של אברהם. היא איננה פרט בשליחות של מישהו אחר. היא בוחרת בשידוך, רוצה בו והולכת אליו מיוזמתה. את המבט הזה מתאר הפסוק בתחילתו. היא קמה, היא רוכבת והיא הולכת.
העצמאות היא הקו שינחה את כל סיפורי רבקה בספר בראשית. בפרשה הבאה אנו עתידים לפגוש אותה כשהיא הולכת לדרוש את ה’ ולברר את סיבת התרוצצות הבנים בקרבה, בלי להמתין ליצחק. נראה גם כיצד היא מחליטה שיעקב זכאי לברכות, בניגוד לדעתו של יצחק. היא לא תסתפק במחשבה אלא תיזום מעשה ותפעל כדי לגנוב את דעתו של בעלה ולהביא את יעקב לקבל את הברכה. היא גם יוזמת את שליחת יעקב לחרן כדי להגן עליו מפני עשיו אחיו, כשהיא מסבבת את הדברים בתחבולה כך שגם יצחק ישלח אותו לחרן (מסיבה אחרת לגמרי, ‘כי רעות בנות כנען’).
בכך נבין את משמעות הפסוק שלפנינו.
התיאור הכללי של השידוך בין יצחק לרבקה הוא יוזמה שנסגרת בין אברהם לבתואל בתיווכו ובהשתדלותו של עבד אברהם. ואכן, יצחק אינו מחפש את זיווגו. אביו דואג לו ומביא אליו את האישה המיועדת עד לפתח ביתו. (בניגוד ליעקב שילך ויחפש בעצמו את בת זוגו).
אך האם התיאור הסביל נכון גם לגבי רבקה? הפסוק עונה על כך תשובה כפולה. מצד העבד, התשובה חיובית. הוא הולך, הוא מחפש, הוא מוצא והוא לוקח. תיאור זה יאה לעבד שמילא את שליחותו כראוי.
אולם הפסוק רוצה להדגיש שלמרות סבילותה של רבקה במעשה השידוך, ניצנים של עצמאות מבצבצים כבר בפרשה זו. האמת היא שאת עצמאותה אנו מוצאים כבר כאשר בתואל ולבן אומרים: נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ, והיא משיבה להפתעתם: אֵלֵךְ. אם כן, כהמשך לכך מתאר הפסוק את נסיעתה של רבקה כביכול הייתה זו החלטה שלה: היא קמה והולכת לפגוש את יצחק.
נשים לב שהפסוק מזכיר את נערותיה של רבקה ההולכות אחריה. מניין היה לה נערות? אם משפחת בתואל יכולה להרשות לעצמה להחזיק נערות עבור הבת הקטנה, מדוע לא יכלו לשלוח עבד לשאוב מים. אין זאת אלא שעבד אברהם הוא זה שהצמיד לה נערות שישרתוה. עובדה זו מדגישה ביתר שאת את עצמאותה. רק עכשיו היא הכירה את נערותיה וכבר היא מובילה אותן אחריה בדרך לשידוך המיועד לה.
לכאורה נראה שבשלב זה אין משמעות גדולה לביטוי הקטן של העצמאות. הלוא העבד בין כך לוקח אותה, ומה בכך שהיא קמה מיוזמתה לרכוב על הגמל? אולם התורה כן בוחרת להפנות זרקור על כך, כדי ללמדנו על תכונתה של רבקה אמנו, שמהרגע הראשון בוחרת לעצב את חייה בעצמאות ועם התכונה הזו היא נעשית שותפה פעילה בעיצוב דמותו של עם ישראל לדורי דורות.
