אברהם שולח את עבדו זקן ביתו למצוא אישה כשהקריטריון אחד וברור: עליו למצוא אישה ממולדת משפחתו, ארם נהריים. כשהעבד שואל האם במקרה שהאישה לא תחפוץ לעזוב את ארצה ניתן יהיה להביא אליה את יצחק, הוא נענה בחריפות: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה.
כמה שאלות:
מדוע יצחק, שכבר מלאו לו ארבעים שנה, אינו נשלח לחפש את זיווגו בעצמו?
מדוע אליעזר אינו שואל האם במקרה שהוא לא יצליח להביא אישה מארם נהרים יינתן לו למצוא אישה מקומית בכנען?
מה מעלה מוצא אברהם בלקיחת אישה ממשפחתו, והלא ‘מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו’, ואף במידות טובות לא הצטיינו כלום, כמו שמוכיחים מעשי לבן ובתואל.
בפרשתנו אברהם מוציא אל הפועל את שתי ההבטחות שקיבל מה’: ארץ וזרע. ראשית הוא קונה אחוזת קבר משפחתית נגד רצונם של יושבי הארץ, ובכך הוא הופך מגר תושב (בעיני בני חת) לבעל נחלה. לאחר מכן הוא פונה לדאוג להמשכיות הזרע על ידי מציאת זיווג ליצחק.
אברהם מעוניין שזרעו יירש את הארץ ויתנחל בה, וכנגד זה ניצבים שני חששות. הראשון, שמא יצחק יֵצא לחוצה לארץ וישתקע שם. הבטחת הזרע תתממש אך לא כן הבטחת הארץ. החשש השני, שמא יצחק יתבולל בקרב הכנענים המקומיים, כך שהוא ינחל את הארץ אך שֵׁם אברהם לא ייקרא על זרעו.
כנגד שתי סכנות אלו מגדיר אברהם את האופן שבו יצחק ימצא את זיווגו. יצחק לא ישא כנענית, כדי שלא יתבולל בעמים המקומיים. על מנת שיישאר נטע זר בארצו, עליו להינשא לאישה זרה שתהא גרה ותושבת. אולם על אישה זו לבוא לארץ ישראל, אחרת עלול יצחק להיגרר אחריה ולהשתקע בחוצה לארץ.
נמצאו שתי בקשותיו של אברהם – לקחת אישה מארצו וממולדתו ולא להוציא את יצחק – קשורות זו בזו. מטרת שתיהן לממש את הבטחת הזרע והארץ באופן שלם. משום כך יצחק לא נשלח בעצמו לחוצה לארץ, פן ישתקע שם בעקבות האישה. הישארות בחוצה לארץ היא אסון. ‘לבן ביקש לעקור את הכל’ – ביקש להשאיר את יעקב בחוצה לארץ וזו עקירת הברית על הארץ. תחת זאת המשימה מוטלת על עבד אברהם.
שאלתו של אליעזר – אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם – עמוקה מאד. האם הבטחת הזרע חשובה יותר או הבטחת הארץ. כלומר, במקרה שהתוכנית נכשלת ולא מצליחים להביא אישה זרה לארץ – מה שמעלה את הסיכון שמא יצחק ימצא אישה מקומית ויתבולל עמה – האם לא עדיף להוציא את יצחק לחוצה לארץ כדי להבטיח את המשכיות הזרע, מתוך תקווה שביום מן הימים יצחק או זרעו ישובו ארצה ויבנו בה את ביתם? אליעזר מניח שעיקר ההבטחה היא בזרע, ולכן מניח שעדיף לקחת את יצחק לשם מאשר להסתכן בנישואיו כאן לכנענית.
אברהם מכריע: הגירה לחוצה לארץ מסוכנת יותר מנישואים עם בת הארץ. הטוב ביותר הוא להביא לכאן אישה מארם נהריים, אך בהיעדר אפשרות כזו, בשום אופן אין לעזוב את הארץ. אפשר להינשא לבת הארץ (אולי לאחת מבנות בעלי ברית אברהם: ענר, אשכול וממרא) ולגבור על סכנת ההתבוללות, אך הסיכון ביציאה לגלות והשתקעות שם גדול יותר (אצל יעקב שנשלח לחרן המצב שונה מכמה פנים ואכמ”ל).
את השיקולים שציינו לתוכניתו של אברהם למדנו ממילותיו שלו: ה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. כלומר, ה’ נשבע לי שייתן את הארץ לזרעי, ועל כן מוכרח להיות שהמשכיות הזרע על ידי יצחק תושג באופן שהוא ינחל את הארץ, בלי ניתוק בין ההבטחות. לא יהיה מצב שבו יצחק יזכה לנחלת הארץ בלי ששם אברהם נקרא עליו, ולא יהיה מצב שבו שם אברהם ייקרא עליו מבלי שהוא נוחל את הארץ.
