העבודה של ימי השובבי”ם

// הרב חיים גוטליב, ראש כולל ‘אחוות תורה’ בביתר עילית

בשיאה של תקופת שובבי”ם, בחשכת החורף והתגברות השכבות הנמוכות של הנפש הבהמית, עבודת ה’ בתקופה זו עומדת לכאורה בסימן דכדוך. ההתעסקות עם הנמוכות שבתאוות כמובא בספרים (שמות – תיקון הברית (נקרא גם “תיקון שישים ריבוא”); וארא – תיקון נידה; בא – תיקון גויה; בשלח – תיקון כעס; יתרו – תיקון גאווה; משפטים – תיקון כיבוד אב ואם) אינה מהדברים שמביאים על האדם רוח גבוהה והרגשה עילאית, עבודת הצום והקורבנות האישיים, הן בצד הסור מרע והן בתשובת המשקל של עשה טוב אינם מהדברים שמשרים מצב רוח, לכאורה.

בחסידות מבואר כי בימים אלו התמקדות בטהרת הגוף על ידי שבירתו אינה אלא מדרגה של חסידים ואנשי מעשה גדולים וצדיקים.
העבודה לאנשי המעשה צריכה לבא בהגברת העשיה, הרוחנית והגשמית.

שבירת המידות האמיתית נעשית דווקא תוך כדי ההתמודדות האמיתית עם ניסיונות העולם ומאוויו. הקורבנות הקטנים, הוויתורים הכואבים והלא דרמטיים, בעבודה, בבית, עם הילדים ועם ההורים המזדקנים: פספוס מרצון של שיחת רכילות מכאן או דילוג על סעודה דשנה מאידך, מילה טובה לרבנית, חיבוק אוהב לילד, פניה מנומסת לפקיד מעצבן ומתן זכות קדימה לנהגת מבולבלת.

כל זה ועוד אלפי דברים קטנים ומעצבנים שבקלות יכולים למשוך למטה, לדכדוך. אוסף הקורבנות הקטנים הללו אלו הם שבונים את הקרבן הגדול והשלם. אלפי קורבנות קטנים שמשנים את האדם ואת נפשו ומעלים אותו למקום גבוה יותר, רגוע יותר, מחובר יותר, מאושר יותר.

זוהי העבודה של ימי השובבי”ם. דווקא בחשכת הנפש ניתן לתקן את הגרועות שבמידות. אותן אלו שלא מרפות מאיתנו. אותן אלו שרק ברגעים גדולים ניתן להתנתק מהן אך חיש מהר הן חוזרות.

אין אדם שלא חווה לעתים רגע של גבהות הנפש, באותם הרגעים הוא חש בבירור את התיעוב והסיאוב מכל אותן תכונות רעות, אך רגעים אלו חולפים במהרה והאדם חוזר לכבתחילה.

עבודת השובבי”ם הינה עבודה מתמשכת, כואבת ויסודית. כזו שהישגיה קונים שביתה ומרימים את האדם לגבהים ופסגות באופן של כיבוש וקניין. רכישת תכונות נפש חדשות ונשגבות בתקופת עבודה של יגע עמל וחשיכה היא הערובה לשמחת אדר ולגאולת מצרים ולתיקון הנפש הבהמית לקראת קבלת התורה והשגת שערי הקדושה והטהרה הרוחנית.

הכוח להתמיד בעשיה הנשגבה של ימי השובבי”ם הוא בעיקר מההתמדה בלימוד התורה, כידוע אצל החסידים. המפגש היום יומי עם התורה הקדושה, בקור, בחושך ובזמנים הלחוצים, זה מה שנותן את הזיכרון וההתעוררות לעשיית הקורבנות שצצים בזמן המעשה ולהגיע לתיקון השלם.

(מעובד על פי שיחותיו של הגאון רבי פנחס אליהו אייזנטל)

השארת תגובה