פרשת השבוע, פרשת במדבר, חלה בעיצומם של ימי ההכנה לחג השבועות. לכן, נקדיש את המאמר השבוע להכנה הראויה לקראת זמן מתן תורתנו. הדברים הבאים מבוססים על דברי השפת אמת זצ”ל.
יש לברר מדוע אנו קוראים מגילת רות בשבועות. חז”ל לימדו אותנו בפרקי אבות (א’ י”ז): “ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה”. משמעות הדברים היא שכאשר האדם הוא איש מעשה, החי את התורה שלמד, לומד על מנת לקיים ובאמת מיישם בפועל את דברי התורה אשר הוא לומד, אזי התורה ממש נבלעת בדמו ונחקקת בליבו. על זה נאמר: “אשרי אדם עוז לו בך”, שהעוז, שהיא התורה, נמצאת בתוך האדם, בתוך מערכת הדם והלב שלו, על ידי הפעולות המעשיות והחיים המעשיים שהוא חי על פי התורה.
בועז נקרא כך על שם “בו עוז”, כלומר התורה שנקראת עוז נמצאת בתוכו, הוא איש מעשה. כשרואים אותו ואת ההתנהגות שלו עם רות, את החסד הפשוט שעשה עם אישה זרה, נוכרייה וענייה, שחס עליה וקירב אותה תחת כנפי השכינה, כשרואים מעשייה כזו, רואים התגלמות בפועל של תורה.
לכן, מגילת רות נקראת בשבועות, כדי ללמד אותנו שהסיפור הזה של בועז ורות הופך לתורה, וכל אחד מאיתנו שחי בעולם המעשה, פועל ביושר ובטוב לב, ופועל נכון על פי התורה, בעצם יוצר מציאות של תורה. מסיבה זו, הקדימו בני ישראל במתן תורה את “נעשה” ל”נשמע”, כי הם הבינו את העיקרון היסודי הזה שהמעשה גדול מהתלמוד.
זו גם משמעות הפסוק “דע את אלוקי אביך ועבדהו”, שעיקר הידיעה, ההשכלה והלמידה בתורה היא מה שמביאה לעבדות ה’ בפועל, לעשייה פרגמטית של רצון ה’ יתברך. מאותה סיבה, בתפילת מוצאי שבת אנו מבקשים: “אתה חוננתנו למדע תורתך ותלמדנו *לעשות* חוקי רצונך”, כלומר כל החכמה תכליתה אך ורק להגיע למעשים הטובים, שזה העיקר (שפת אמת על התורה).
מכאן, מודעה רבה לאורייתא לאנשי מעשה, אשר בכל השנה כולה זוכים לקיים את הדיבור הקדוש הזה – לחיות את התורה בחיי המעשה, להטמיע את התורה שאנו לומדים בזמן קביעות עתים, בתוך מרחבי החיים השונים שלנו: במשפחה ובקריירה, בתחומים השונים: ברפואה ובביטחון, ברווחה ובהייטק, במסחר ובבנייה.
כל אחד ואחד מאיתנו ראוי לו לזכור, להפנים ולומר בפה מלא: אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, שזכינו בזכות המיוחדת לא רק לקבוע עתים לתורה, אלא לחיות חיי מעשה של תורה.
בהזדמנות זו, נקדיש מילה של הכרת הטוב למערכת “אחוות תורה” ועלון “אחוותא” המושקע, אשר בכל השנה כולה מסייעים ועמלים לפתח תחנות אנרגיה של תורה, המאפשרות לאנשי מעשה לחיות חיי מעשה של תורה.
